וַֽיְהִי֙ (כי טוב) [כְּט֣וֹב] לִבָּ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ קִרְא֥וּ לְשִׁמְשׁ֖וֹן וִישַֽׂחֶק־לָ֑נוּ וַיִּקְרְא֨וּ לְשִׁמְשׁ֜וֹן מִבֵּ֣ית (האסירים) [הָאֲסוּרִ֗ים] וַיְצַחֵק֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּעֲמִ֥ידוּ אוֹת֖וֹ בֵּ֥ין הָעַמּוּדִֽים׃

וַהֲוָה כַּד שְׁפַר לִבְּהוֹן וַאֲמַרוּ קְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִיחַיִךְ לָנָא וּקְרוֹ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית אֲסִירַיָא וְחַיִיךְ קֳדָמֵיהוֹן וַאֲקִימוּ יָתֵיהּ בֵּין עַמוּדַיָא:

כטוב לבם. באכילה ושתיה:

וישחק לנו. רצה לומר, ישמח אותנו בספור גבורותיו וכדומה:

ויצחק. שמח לפניהם כדרך המשמח:

וישחק לנו וכו' ויצחק לפניהם: השחוק הנרדף עם צחוק, נבדל ממנו במה שהשחוק מורה שהשוחק בעצמו י"ל שמחה לא כן המצחק, וכן לפ"ז אמרו וישחק אבל באמת שמשון רק צחק ולא שחק: