וְלָא אָבוּ גַבְרַיָא לְקַבָּלָא מִנֵיהּ וְאַתְקֵיף גַבְרָא בִּלְחֵינָתֵיהּ וְאַפֵּיק לְוַתְהוֹן לְבָּרָא וִידָעוּ יָתָהּ וְאִתְלְעָבוּ בָהּ כָּל לֵילְיָא עַד צַפְרָא וְשַׁלְחוּהָא כְּמֵיסַק צַפְרָא:
לשמוע לו. לקבל דבריו:
ויחזק האיש. כי לא רצתה לצאת, ואחז בה בעל כרחה להציל עצמו, בחשבו כאשר יראוה כי יפה היא, יתפייסו בה:
ויוצא. הוציא אותה אל החוץ:
וידעו אותה. במשכב:
ויתעללו בה. בשאר עניני ניאוף:
וישלחוה. שלחוה לנפשה כאשר עלה השחר, והוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם צאת השמש:
אבו. רצו:
וידעו. ענין משכב:
ויתעללו. ענין פועל ומעללים, כמו (איכה א יב) אשר עולל לי:
ולא אבו. פי' המפ' שלא רצו בקלון בת הזקן: ויחזק האיש בפילגשו. וגם זה ראיה שהיה זה רק למלאת תאותם, וע"כ כשמצאו את פילגשו נאותה לתאותם, הסתפקו בזה: וידעו אותה. כדרכה: ויתעללו בה. שלא כדרכה:
