וַתָּבֹ֥א הָאִשָּׁ֖ה לִפְנ֣וֹת הַבֹּ֑קֶר וַתִּפֹּ֞ל פֶּ֧תַח בֵּית־הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־אֲדוֹנֶ֥יהָ שָּׁ֖ם עַד־הָאֽוֹר׃

וַאֲתַת אִתְּתָא לְמִפְנֵי צַפְרָא וּנְפַלַת בִּתְרַע בֵּית גַבְרָא דִי רִבּוֹנָהּ תַּמָן עַד דִי נְהוֹר:

לפנות הבקר. לעת שהבוקר פונה לבוא:

ותפול. מחמת חולשת רוב הבעילות נפלה בפתח ולא הוסיפה לקום, ושכבה עד אור הבוקר, ומתה:

אדוניה. הוא הבעל, ולפי שהיתה לו לפילגש, יחשב לאדון לה: