וְקָם גַבְרָא לְמֵיזַל הוּא וּלְחֵינָתֵיהּ וְעוּלֵימֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ חֲמוֹהִי אֲבוּהָא דְעוּלֶמְתָּא הָא כְעַן פְּנָא יוֹמָא לְמֶעֱרַב בִּיתוּ כְעַן הָכָא לְחוֹד יוֹמָא דֵין בִּית הָכָא וְיִשְׁפַּר לִבָּךְ וּתְקַדְמוּן מְחָר לְאוֹרְחַתְכוֹן וּתְהַךְ לְקִירְוָךְ:
רפה היום לערוב. כי קודם חצות השמש הולך ומתגבר, ואחר חצות הולך ורפה, ולזה אמר הנה השמש רפה ועומדת לשקוע:
הנה חנות היום. כי שיער בעצמו שלא יבוא היום אל ביתו, ובעל כרחו יחנה ללון במקום לא לו, ולזה אמר ׳הנה חנות היום׳, רצה לומר, החניה אשר בהכרח תעשה היום, הלא טוב יותר לחנות וללון פה וייטב לבבך, ולא כן במקום אחר:
והשכמתם. אבל כשתלכו בהשכמה, תבוא בו ביום לאהלך, ולא תלין בדרך:
רפה. מלשון רפיון:
לערוב. מלשון ערב, ורוצה לומר, לשקוע:
הנה נא רפה היום. פי' מהרי"א שא"ל, א] הנה רפה היום, ועת ללון. ב] אחר שבלא זה לא תגיע עד ביתך ותצטרך לחנות בדרך, חנות היום לין פה, עשה החניה פה ומחר תשכימו ותגיע ביום אחד עד אהלך ולא תצטרך ללון בדרך:
וקם האיש הלוי ללכת עם פילגשו אע"פ שכבר רפה היום לערוב:
