וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃

וַהֲוָה כַּד מָאִית נְגִידָא תַּיְבִין וּמְחַבְּלִין מֵאֲבָהַתְהוֹן לִמְהַךְ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא לְמִפְלַחְהֶן וּלְמִסְגַד לָהֶן לָא שַׁבְקִין מֵעוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָא וּמֵאוֹרְחַתְהוֹן מְקַלְקְלָתָא:

והיה במות השופט. רצה לומר, גם התשובה ההיא לא היתה כי אם מתוכחות השופט, ומיד שמת ואיננו להוכיחם, שבו והשחיתו דרכם, מעין דרכי אבותם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא:

לא הפילו. לא גרעו ממעללי ומדרכי אבותם הקשה והרעה:

לא הפילו. לא גרעו, ודוגמתו (איוב יב ג) לא נופל אנכי מכם:

ממעלליהם. ממעשיהם:

והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם. וזה היה הסבה שאחר מות השופט נתנו לבז ולמשסה.