הִנֵּ֥ה כֻלְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הָב֥וּ לָכֶ֛ם דָּבָ֥ר וְעֵצָ֖ה הֲלֹֽם׃

הָא כוּלְכוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָבוּ לְכוֹן פִּתְגָם וְעֵצָה הַלְכָא:

הנה כלכם בני ישראל. רצה לומר, הלא כולכם עם קדוש, ורע עליכם המעשה, לזאת הבו לכם דבר עצה כי הדבר נוגע לכם בכלל:

הבו. תנו:

הלום. פה, כמו (שמות ג ה) אל תקרב הלם:

הנה כולכם כו'. ויש לכם דין מלך לעשות משפט לפי צורך השעה למגדר מלתא: הבו לכם דבר. הוא הפסק דין מה לעשות בם. ואח"כ ועצה, איך להוציא משפט למעשהו לבער החוטאים (ועיין מ"ש בפי' ישעיה ח, י):