וַיָּ֙קׇם֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לֵאמֹ֑ר לֹ֤א נֵלֵךְ֙ אִ֣ישׁ לְאׇהֳל֔וֹ וְלֹ֥א נָס֖וּר אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃

וְקָם כָּל עַמָא כְּגַבְרָא חָד לְמֵימָר לָא נֵיזִיל גְבַר לְמַשְׁכְּנֵיהּ וְלָא נְזוּר גְבַר לְבֵיתֵיהּ:

ויקם. נשארו קמים על עמדם:

לא נלך. עד יוגמר הדבר:

נסור. מלשון הסרה:

לא נלך איש לאהלו. להשאר שם. ואף לא נסור איש לביתו, לפי שעה או להכין צדה. וא"ת מי יכין צדה לעם, זה הדבר אשר נעשה לגבעה, ר"ל לצורך הגבעה: עליה. ר"ל בעבורה, בעבור לבער החוטאים מקרבה, כי לא רצו להמית כל אנשי הגבעה רק החוטאים: