וַֽיִּמְצְא֞וּ מִיּוֹשְׁבֵ֣י ׀ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֗ד אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ נַעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָדְעָ֛ה אִ֖ישׁ לְמִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר וַיָּבִ֨אוּ אוֹתָ֤ם אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֙ שִׁלֹ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ {פ}

וְאַשְׁכָּחוּ מִיַתְבֵי יָבֵשׁ גִלְעָד אַרְבַּע מְאָה עוּלֵימָן בְּתוּלָן דְלָא יָדְעָא גְבַר מִשְׁכְּבֵי דְכוּרָא וְאַיְתִיאוּ יַתְהוֹן לְמַשְׁרִיתָא לְשִׁילוֹ דִי בְּאַרְעָא דִכְנָעַן:

וימצאו וגו׳ בתולה. הושיבום על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף ולא בתולה, כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות ס ב):

למשכב זכר. לשכב עמה משכב זכר, ואמר לתוספת ביאור: