וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑ם וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת־הַפְּסִילִ֔ים וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה׃

וְאֵהוּד אִשְׁתְּזִיב עַד אִתְעַכְּבֵיהוֹן וְהוּא עֲבַר יַת מַחְצְבַיָא וְאִשְׁתְּזֵיב לִשְׂעִירָתָא:

עד התמהמהם. בעוד שעכבו והמתינו עד בוש:

את הפסילים. אשר היה בארץ מואב, ונמלט השעירתה אשר היתה מארץ ישראל:

עד. כמו בעוד:

התמהמהם. ענין עכבה, כמו (בראשית מג י) לולא התמהמהנו:

השעירתה. שם מקום:

ואהוד נמלט כבר עד התמהמהם. שהוא שיעור שיתמהמהו כשיעור הראוי ולא חשב שיתבוששו יותר משיעור הראוי, ומהר להימלט בעוד שיתמהמהו כשיעור הראוי.

ובזמן הזה שיתמהמהו על מיתת אדוניהם נשלם ההמלטה לאהוד עד שעבר מקום פיסלי האבנים או יהיה פירוש הפסילים פסילי אלהי מואב כי לא נשלמה ההצלה עד שעבר את הפסילים כי עם מואב היו תמיד הולכים שם לעבוד ע"ג וכאשר עבר המקום ההוא נמלט מהם במקום שהיה שמו שעירתה שהיה לישראל: