מַ֥יִם שָׁאַ֖ל חָלָ֣ב נָתָ֑נָה בְּסֵ֥פֶל אַדִּירִ֖ים הִקְרִ֥יבָה חֶמְאָֽה׃

מַיָא שְׁאַל מִנָה סִיסְרָא רַשִׁיעָא חַלְבָא אַשְׁקִיתֵיהּ לְמִדַע אִם אִית רַעֲיוֹנוֹהִי עֲלוֹהִי בְּפַיְלֵי גִבָּרַיָא קְרִיבַת לָקֳדָמוֹהִי שְׁמַן דְגוּבְנִין:

מים שאל. רצה לומר, הבינו חכמתה של יעל, כי סיסרא בקש מים, והיא נתנה לו חלב, כמו שכתוב למעלה (ד ט), ותפתח את נאד החלב ותשקהו, וזהו בכדי להביא עליו תרדמה:

בספל אדירים. ולמען יהא לבו בטוח בה ולא ירגיש בדבר, הקריבה לפניו חמאה בספל חשוב הראוי להאכיל בו אדירים וחשובים, למען יחשב אשר נפשו יקרה בעיניה, ולאדון יחשב לה:

בספל. באגן, והוא כלי מה, וכן (לקמן ו לח) מלא הספל מים:

אדירים. רוצה לומר, גדולים וחשובים:

חמאה. הוא שומן החלב:

והנה ספרה על מה ברכה יעל וזה כי היא עשתה מעשיה בחכמה ובגבורה לעזור ישראל וזה שכאשר שאל סיסרא מים לשתות נתנה חלב לשכרו והקריבה לו חמאה בכלי גדול לשתות והרצון בחמאה חלב שמן שלא הוסרה ממנו החמאה כי הוא משכר יותר, והנה נכפל הלשון בזה, ומה שספר תחלה כי מנאד החלב השקתהו היה בזה האופן ר"ל שהוציאה ממנו בספל גדול אשר ישתו בו הגבורים: