חֲרוֹבָא קִרְוֵי פַצְחַיָא דַהֲווֹ יַתְבִין בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִצְטְדִיאָה וְאִטַלְטַלוּ דַיָרֵיהוֹן עַד דְאִשְׁתַּלְחֵית אֲנָא דְבוֹרָה אִשְׁתַּלְחֵית לְהִתְנַבָּאָה עַל דְבֵית יִשְׂרָאֵל:
חדלו פרזון. כי פחדו לשבת בערי הפרזי, ורק בישראל חדלו, ולא בגוים, כי הם לא פחדו מישראל מלשבת בערי הפרזי, כי ידם היתה על העליונה:
עד שקמתי דבורה. רצה לומר, כן היה עד אשר קמתי אני דבורה, כי מעתה יהיה כמאז, כי התשועה הבאה על ידי שלימה היא, ויחרדו הגוים מה׳ ולא יחדלו ישראל מללכת אורח ומלשבת בערי הפרזי:
אם. כאם המיסרת את בנה ליישר דרכו, כן אנכי לישראל:
פרזון. ערי פרזי, מבלי חומה סביבה:
שקמתי. מלשון קימה:
וגם חדלו פרזון כי ישבו כולם בערי מבצר מפני צר, בישראל חדלו, רצה לומר כי גם אז בהכנסם לארץ חדלו פרזון, וחדלו ארחות, רק אז היה זה בכנעני יושב הארץ שנסגרו במבצרים מפני יראת ישראל, ועתה היה בהפך שחדלו פרזון ולא בכנעני רק בישראל מפני הכנעני שגבר עליהם.
עד שקמתי דבורה. כל זה נמשך בימי שמגר עד שקמה היא.
שקמתי אם בישראל. ימליץ כאילו כבר נשבת ישראל מהיות עם ועתה נולדו מחדש והיא האם היולדת את הגוי כולו.
חדלו פרזון. ר"ל שערי הפרזות חדלו מהיות בהן יושב מפחד אויב ולא נשארו ישראל אז כי אם בערים המוקפים חומה וכן הענין בימי יעל ידמה מזה שיעל נמנית בכלל המושיעים קודם זה המעשה שעשתה בהמיתת סיסרא והיה זמן שמגר בן ענת וזמן יעל נכללים בכ' שנה שלחץ סיסרא בחזקה או אמר זה על זה המעשה שעשת מהמיתת סיסרא להגיד שלא היה רושם מוחש במה שעשתה לישועה הגדולה שבאה מזה וזה מבואר מאד ואפילו הראשון הוא יותר נכון:
עד שקמתי דבורה שקמתי. אני הייתי אם ומנהגת ישראל:
