וְתָֽקַעְתִּי֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר אָנֹכִ֖י וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וּתְקַעְתֶּ֨ם בַּשּׁוֹפָר֜וֹת גַּם־אַתֶּ֗ם סְבִיבוֹת֙ כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם לַיהֹוָ֥ה וּלְגִדְעֽוֹן׃ {פ}

וְאֶתְקַע בְּשׁוֹפָרָא אֲנָא וְכָל דְעִמִי וְתִתְקְעוּן בְּשׁוֹפָרַיָא אַף אַתּוּן סַחֲרָנוּת כָּל מַשְׁרִיתָא וְתֵימְרוּן חַרְבָּא דְמִקַטְלָא מִן קֳדָם יְיָ וְנִצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן:

סביבות כל המחנה. של מדין ועמלק וכו׳:

לה׳ ולגדעון. רצה לומר, התשועה תיוחס לה׳, ובאה על ידי גדעון:

ותקעתי וכו' ותקעתם כו' גם אתם. ז) שיהיו התקיעות סביבות כל המחנה שבזה יחשבו שיש גדודים רבים כי בכל גדוד א' תוקע, וכן יחשבו שהם מסובבים סביב אחר שהקול הולך מסביב,

ח) שיצעקו חרב לה' ולגדעון, רצה לומר יש פה ענין ניסי המיוחס, לה' וענין טבעי המיוחס לגדעון: