וַיִּקְרָ֨א מְהֵרָ֜ה אֶל־הַנַּ֣עַר ׀ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁלֹ֤ף חַרְבְּךָ֙ וּמ֣וֹתְתֵ֔נִי פֶּן־יֹ֥אמְרוּ לִ֖י אִשָּׁ֣ה הֲרָגָ֑תְהוּ וַיִּדְקְרֵ֥הוּ נַעֲר֖וֹ וַיָּמֹֽת׃

וּקְרָא בִּפְרִיעַ לְעוּלֵימָא נָטִיל זְיָנֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ שְׁלוֹף חַרְבָּךְ וּקְטוֹלְנִי דִלְמָא יֵימְרוּן עָלֵי אִתְּתָא קְטַלְתֵּיהּ וְקַטְלֵיהּ עוּלֵימֵיהּ וּמִית:

נושא כליו. כלי זינו:

אשה הרגתהו. ולקלון יחשב לו:

לי. עלי:

וידקרהו. ענין תחיבה בגוף, וכן (ישעיהו יג טו) כל הנמצא ידקר: