׆ שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃

שופך, נדיבים - הם הנכבדים, כמו: להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד, על כן בוז הפך כבודם.

ויתעם - שיסכל דעתם.

נדיבים. העשירים הנכבדים שהיו נקראים נדיבים, והנה האל ית' הופך עליהם הכבוד לקלון ולבוז: ואמר שופך. רוצה לומר רב בוז והקלון:

ויתעם בתוהו לא דרך. שאין לה עצה ותחבולה להנצל מן הרעה שהאל יתברך מביא עליהם והנה הם הולכים וחשיכים בתוהו לא דרך:

שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים:

ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״‎ל שוגים בדעתם:

נדיבים. ר״ל שרים בעלי מתן: