בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃

מעם לועז. עם שפת לשון אחר שאינו לה"ק, וחבירו את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה וגו' (שם לג), ונו"ן ולמד נחלפות זו בזו כמו נשכה שהוא לשכה בספר עזרא (נחמיה יג):

בצאת ישראל - לועז מדברי רז"ל, כמו לעז על בניה או ללועזות.

לועז. מדבר לשון אחרת שאינו לשון עברי, כלומר יצאו שלא היו מבינים לשונם אף על פי שאי אפשר שלא היו מבינים שהרי היו ביניהם כמה שנים אפשר שקצתם היו מבינים, אותם שהיו עובדים ביניהם והיו בהם שלא יצאו ממקומם שהיה מיוחד להם והיא ארץ גושן והיו מדברים לשון עברי, ואפילו אותן שהיו יוצאים ביניהם עם המצרי היו מדברים לשון מצרים בהכרח, אבל בינם לבינם היו מדברים לשונם שהוא לשון עברי והיו מוכרחים ללשון אחרת והאל ית' הוציאם מאותו העם שהיה לועז:

בצאת. בעת יצאו ישראל ממצרים:

בית יעקב. כפל הדבר במ״‎ש:

לועז. כל שפת לשון עם זולת לשון הקודש תקרא לועז ובמשנה קורין אותה ללועזות בלע״ז (מגילה יז):

בצאת, (חלק ב' עד ואלהינו בשמים), יספר כי ההשגחה הפרטית הזאת התחיל בישראל מעת שיצאו מארץ מצרים, שמאז הפלם ה' לחלקו ויצאו מהנהגת המערכת ואז הפליא עמהם בהנהגה נסיית באותות ומופתים עד שראו כולם שה' משגיח בעולם עפ"ז יתרעם שהגם שעתה אין אנו ראויים לזה עפ"י מעשינו, למה לא יעשה בעבור שמו הגדול שלא יהיה חילול השם. בצאת ישראל ממצרים אז נעשה דבר זה מהנסים והנפלאות וההשגחה הפרטית, בית יעקב, מורה על ההמון, וזה הבדלו מן ישראל שמורה על אנשי המעלה, בית יעקב, ההמונים יצאו מעם לועז כי היו מעורבים עמהם, וישראל הגדולים כמו שבט לוי והזקנים לא היו מעורבים עמהם ויצאו רק מארץ מצרים: