הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֢א מֶשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃ {פ}

הלך ובכה - הטעם: היה בוכה שיפחד שיאבד הזרע.

וטעם משך - הכלי שיש בו הזרע.

וי"ו אלומותיו - שב אל הזרע וזה משל לשכר שומרי התורה וסובלי הגלות.

משך הזרע. פירוש יקר הזרע ונקרא הדבר היקר משך לפי ששמו נמשך מרחוק והזרע יקר בארץ הנגב והעני הנושא אותו הולך ובוכה מפחדו שמא יאחר ולא יצמח מפני יבשות הארץ, והאל יתברך רואה דמעיו ומרחם עליו וממטיר על הארץ ובעת הקציר יבא אל ביתו ברינה תחת אשר היה הולך ובוכה בעת הזרע וישא ברינה אלומות קצירו אל ביתו, כי ישראל בגלות סובלי עול הגלות ונושאי משא לקיים התורה והמצות שהוא הזרע במשל, ובעת הגאולה שהוא עת הקציר יבואו אל ארץ ישראל ברינה ישאו אלומות הטובות שייטיב עמהם האל יתברך ויהיה להם גמול טוב:

נושא משך הזרע. ר״‎ל בעת היה נושא משיכת והולכת הזרע אל השדה הלא ילך ויבכה מפחדו פן לא תצמח:

בא יבא. אבל יבוא לביתו ברנה בעת ישא האלומות מן השדה אשר ברכו ה׳‎ והביא בו אפיקי המים והוא כפל ענין במ״‎ש ור״‎ל כן נהיה אנחנו עם כי בגולה אנו זורעים מעשה המצות בדמעה על כי חושבים אנחנו שח״‎ו אבדה תקותינו ובחנם כל מעשי המצות הנה כאשר בא יבוא זמן הגאולה אז נקבל הגמול בשמחה מרובה:

משך. מלשון משיכה והולכה:

אלומותיו. ענין אגודות תבואה כמו מאלמים אלומים (בראשית לז):

הלוך ילך ובכה, שבעת הליכתו לקצור עדיין בוכה מפני שחושב שישא משך הזרע, ר"ל שלא ישא מן השדה רק מה שזרע, שאם זרע כור אינו מצפה לקצור רק כור כפי מה שזרע, ואח"כ פתאום בא יבא מן השדה לביתו ברנה, כי פתאום הוא נושא אלומותיו של הזרע, ושמחה זו גדולה עוד יותר שהיא שמחה פתאומית, ובאור המשל הראשון שתהיה הגאולה קודם הזמן, ובאור המשל השני שהגם שגם בעת הגאולה לא קיוו רק תשועה מועטת, כמו בימי כורש שהיו תחת רשות מלכי פרס ימצאו תשועה גדולה וישאו אלומות ההצלחה: