שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְהֹוָ֤ה ׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְהֹוָ֥ה לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃

שיר המעלות לשלמה. שיר זה אמר דוד על שלמה בנו שצפה ברוח הקודש שעתיד לבנות בית המקדש ובו ביום ישא שלמה את בת פרעה ועל זה נאמר (ירמיהו ל״ב:ל״א) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה לכך אמר המזמור הזה למה לך בני לבנות בית ולסור מאחרי המקום מאחר שאינו חפץ בה לשוא עמלו בוניו בו:

שיר המעלות לשלמה - בעבור שלמה, כמו: וללוי אמר וזה השיר חברו אחד מהמשוררים על שלמה כאשר חפץ דוד לבנות בית לשם והתנבא נתן, כי שלמה בנו יבננו אז שמח דוד אחרי דואג והחל המשורר להזכיר כי הכל ביד השם ולא כפי מחשבות אדם ולא כפי שיפצר במעשיו יתחזק ככל כחו. והנה החל להזכיר הבנין שהוא צורך גדול לבני אדם. ועוד כי היתה במחשבת דוד לבנות הבית והכין הכסף והזהב והנחשת.

וטעם שוא עמלו - אם לא יעזרם השם, או יביא רוח ויהרס הכל והנה הזכיר בעלי האומנות והם הבונים, ואחרי כן שומרי הבנין הם שומרי העיר,

ומלת שקד - כמו לשקוד על דלתותי ואחר כך הזכיר אנשי סחר העיר. ואמר: שוא, משכימי קום - למלאכה או לסחורה.

שיר. זה המזמור נאמר על שלמה ולמ"ד לשלמה ענינה בעבור ונאמר על בנין הבית שחשב דוד לבנותו ואסף כסף וזהב ונחושת למלאכה ולא עלתה בידו אלא ביד בנו, וגם יש בו רמז למלך המשיח כי גם הוא נקרא שלמה בשיר השירים ונפרשנו על שלמה תחילה, אמר על בית המקדש כי עמל דוד לבנותו וכיון שלא רצה האל יתברך שיבנה אל בנה אותו, ופירוש בוניו המתעסקים בבנין וכן אמר על ירושלים לפי שהיא ראש הממלכה ובה נבנה הבית אמר מי שיבנה הבית ברצון האל יתברך, והוא שלמה בני אותו הבנין לא יהיה לשוא אלא באמת יהיה נכון הבית כן עיר ירושלים, ה' ישמרנה שצוה להיות בני מלך בה וכיון שברצונו הוא ישמור הבית והעיר:

ושקד. הוא ענין העסקות והשתדלות על הדבר:

לשלמה. אמר זה על שלמה כי צפה ברוה״‎ק אשר בעת יבנה את בה״‎מ ישא את בת פרעה ועליו אמר מה תועלת א״‎כ בבנין כי אם ה׳‎ לא יבנה הבית ר״‎ל אם המקום לא יחפוץ בבנין על מעשיך אשר לא טובים א״‎כ הלא לחנם עמלו בו הבונים כי לא יתקיים:

אם ה׳‎ לא ישמר עיר. בעבור המעשים האלה:

שוא שקד שומר. הלא לחנם הוא מהירת והתמדת השומר בשמירת העיר כי בא יבוא האויב העירה ויחרב הבית:

שקד. ענין המהירות והשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח):

שיר המעלות לשלמה, השיר הזה ושאחריו נסמכו בכונה, שבראשון יבאר שהשתדלות האדם אין מועיל כל מאומה רק הכל נעשה ונגמר בעצת ההשגחה העליונה, ובסימן שאח"ז יבאר מתי ההשתדלות מועיל, ואופנים אשר יובילוהו אל המטרה הנכונה - אם לא ה' יבנה בית אם לא ילוה אל הבנין עזר אלוה, אך שוא עמלו בוניו בו, ואין ההשתדלות מועיל מאומה, ולא לבד בהוצאת כלל הדבר אל הפועל, שאין האדם לבדו יכול עליה בעמל בלא עזר ממרום, כי בשמירת הדברים שכבר הם עשוים כמו בשמירת העיר הבנויה, גם בזה אם לא ה' ישמר עיר שוא שקד שומר והשתדלות האדם בשמירתה לא יועיל מאומה - ולא לבד בפעולות כלליות כי גם בפרטים: