שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֪ימֵֽי ק֡וּם מְאַחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃

שוא שקד שומר. על חנם צופה בה השומר:

אוכלי לחם - בעצבון.

וטעם משכימי קום - לשוק.

וככה מאחרי שבת - שם.

כן יתן - השם הנזכר למעלה לאוהבו.

שינה - על דרך מתוקה שנת העובד. והנה הטעם הכל נגזר מהשמים ולכל יתן השם כאשר גזר, לא כמחשבת אדם מרוצתו ויגיעתו ותחבולותיו.

שוא לכם. זה על אבשלום שהקדים למרוד באביו ולקחת המלוכה ואומר עליו והשכים אבשלום ועמד על יד השער וגו', ואמר כנגדו וכנגד העוזרים אותו שוא לכם משכימי קום:

מאחרי שבת. אמר כנגד אדוניה שאחר לעשות המרד ולשבת בכסא המלוכה עד שזקן דוד ושוכב על המטה ושניהם אוכלי לחם העצבים כי עמלו לקנות המלוכה ולא עלתה בידם:

עצבים. מן בעצבון תאכלנה, ואמר אוכלי לחם כי כמו שעמל אדם על הלחם כך עמלו על המלוכה ולא הועילו ואמר כן יתן לידידו שנא, שלמה הוא ידידי, ידיד האל יתברך כמו שכתוב ויקרא שמו ידידיה ופי' כן כמו שהם חושבים לקחת המלוכה בעמלם כן נתן האל יתברך המלוכה בלא עמל לשלמה כאדם ההישן, או בעודנו ישן ולא היה ידוע בדבר המלוכה כבר האל היה מתקן לו המלוכה, ושנא הכתוב באל"ף והוא כמו בה"א:

שוא לכם. וכמו כן טרחתם לכם בחנם אתם המשכימים לקום לעשות מלאכתכם ומאחרים לשבת בעסק המלאכה למיעוט בטחונם בה׳‎ והמה אוכלים הלחם הבא בעצב רב וביגיעת המלאכה:

כן יתן. הלא כן יתן ה׳‎ די מחסורו למי שמנדד שינה מעיניו ועוסק אז במלאכת שמים ור״‎ל כמו שמרבית שמירת העיר אין בו תועלת רב כי הכל תלוי בהרצאת המקום כן מרבית יגיעת המלאכה אין בו תועלת כי בזולת יגיעה רבה נותן המקום די הספוק למי שעמל בתורה:

מאחרי. מלשון איחור והעכבה:

שבת. מלשון ישיבה:

לידידו. מלשון נדידה:

שנא. כמו שנה בה״א:

שוא לכם, אתם משכימי קום ומאחרי שבת לשקוד על מלאכתם ביום ובלילה, ובכל העמל וההשתדלות אתם רק אוכלי לחם העצבים ולא עדיף המרבה בעמל ויגיעה יותר על לחם צר, והלא לידידו של ה' כן יתן שנא, להם יתן השינה כן כמו שנתן לכם העמל והמלאכה, שהם ישנו בעתים האלה שעמלתם אתם, ובכ"ז יש להם טרף חקם כמוכם שנדדתם שינה מעיניכם בעמל ורב עבודה: