שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד יְהֹוָ֤ה ׀ לֹא־גָבַ֣הּ לִ֭בִּי וְלֹא־רָמ֣וּ עֵינַ֑י וְלֹֽא־הִלַּ֓כְתִּי ׀ בִּגְדֹל֖וֹת וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּֽנִּי׃

ה' לא גבה לבי וגו'. לא נהגתי שררה, לא עשיתי גדולות תענוגות בנינים ונטיעות כעין שעשה בני הנני עליך כמי שאין לו ידים ורגלים כגולם מוטל לנגדך (סא"א):

שיר המעלות, ה' לא גבה לבי - בסתר ולא רמו עיני בגלוי.

ולא הלכתי - פועל עומד כמו קודר הלכתי ואם הוא יוצא, יחסר לבי וזה ההלוך בלב ובמחשבה.

מלת ממני - משרתת לגדולות ולנפלאות.

שיר. זה אמר דוד על עצמו ואמר זה הענין באלה המעלות שהם על הגלות כלומר כי כמו שהתנהג הוא כן יתנהגו ישראל בגלות בשפלות ובזה ירחם ה' עליהם כי רם ה' ושפל יראה, לפיכך אמר בתכלית המזמור יחל ישראל אל ה': אמר לא גבה לבי. בסתר ולא רמו עיני בגלוי:

ולא הלכתי. פעל עומד אע"פ שהוא מן הדגוש:

בגדולות ובנפלאות ממני. בדבר האלהות לא התפארתי בלי שאוכל להשיג ואדע הדברים והסודות שהם נפלאות ממני לפי שכלי אלא הלכתי בהם מעט מעט ביראה כן אפרוץ לראות במה שלא יגיע שכלי אליו ותשתבש דעתי בו:

לא גבה לבי. במחשבת הלב לא הייתי מתגאה:

ולא רמו עיני. במעשה להשתרר ביותר להרים עין למעלה כדרך גסי הרוח:

ולא הלכתי בגדולות. לא עשיתי דברים גדולים ונפלאים בבניינים נאים ומגדלים גבוהים להראות גדולה וכבוד ממני, ר״‎ל יותר מהצורך ומהראוי לי:

שיר המעלות, מבאר איך סומך בכל עניניו על ה', ה' לא גבה לבי גבהות הלב מציין שעובר הגבול בחפצו ותשוקותיו, בין בכמות בין באיכות למשל מי שחפץ להיות כאחד ממלאכי מרום עובר גבול התשוקה באיכות, מי שחפץ שיהיה לו גבורה מופלגת יותר מן הגבול עובר גבול התשוקה בכמות, ולא רמו עיני רום עינים מציין העובר הגבול בשכל העיוני, אם יחשוב שהשגתו היא בלתי מוגבלת ושופט בשכלו בענינים האלהיים שהם למעלה משכל האדם, וזה מגביל נגד השכל המעשיי והשכל העיוני, שהשכל המעשיי מקורו מהלב, והעיוני מקורו מהעינים, שיסוד לכל השכלה הוא הבחינה והנסיון שישיג ע"י החושים, והוסיף שגם בהוצאת הדברים לידי מעשה לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני, גדולות מצד הכמות, ונפלאות מצד האיכות: