(ימיטו) [יִמּ֥וֹטוּ] עֲלֵיהֶ֗ם גֶּחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּל־יָקֽוּמוּ׃

ימוטו, גחלים - מהשמים כמו גחלים בערו ממנו, ברד וגחלי אש.

באש יפילם - היא האבן שהיא ממיתה בריחה ואף כי בגופה.

במהמורות - מקום שפל, בעבור בל יקומו, ואין ריע לו בלשוננו.

ימוטו. ינטו גחלים מן השמים עליהם כלומר אף ה' וחמתו באש יפילם, עמל שפתימו שזכר:

במהמרות. בשוחות עמוקות יפילם שלא יקומו מהם:

ימוטו. הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם:

באש יפילם. העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום:

ימוטו. מלשון נטיה:

במהמורות. כמו ובמהמורות ועניינו שוחות עמוקות ובדרז״ל בראשונה היו קוברין אותה במהמורות וכו׳ (ירושלמי מ ק פ״ג):

ימוטו עד ששפתימו ימוטו עליהם גחלים, והם עצמם יפלו באש, ולא יוכלו לברוח מן הסכנה, כי יפלו במהמורות שלא יוכלו לקום משם, והמהמורות יהיו מלאים אש, שעליהם ימוטו גחלים מלמעלה: