ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר ׀ נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֢וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי׃ {פ}

הוציאה - טעם ממסגר, בעבור היותו במערה וכבר הזכרתי כי כח השמות בפעלים אם כן הוא בי יכתירו צדיקים כתר. הטעם: שיתפארו כאילו כתר מלכות בראשם.

הוציאה ממסגר. לפי שהיה נסגר במערה:

להודות את שמך. כי אתה לבדך הצלתני:

בי יכתרו צדיקים כי תגמול עלי. ותצילני יתפארו בי הצדיקים ויעשוני כתר לראשם כי יאמרו הלא דוד לפי שבטח באל ית' לבדו הצילהו והוא יחיה אז במעט עם מהמלך ועמו:

הוציאה ממסגר. ממקום מחבואי שאני טמון ונסגר בה:

להודות. למען אודה שמך בי יכתירו וגו׳‎. כאשר תגמול עלי טוב אז הצדיקים יתפארו בי וישימו אותי עטרה לראשם אבל עתה עודי מעונה ונרדף מי יפנה אלי ומי יחשב אותי:

יכתירו. מלשון כתר:

הוציאה, ואחר שספר צרת הגוף בקש על מה שנוגע אל הנפש, שהיא סגורה במסגר במערה ואין ביכלתה לעבוד את ה', ועז"א הוציאה ממסגר נפשי למען אוכל להודות את שמך, ואמר שעי"כ תרויח נפשי האלהית בשתים, א. להודות בעצמי, ב. מה שעל ידי יודו גם אחרים, כי בי ועל ידי יכתירו צדיקים, יתנו אל ה' כתר ההודאה והשבח, ע"י שתגמול עלי, שהגמול הוא עפ"י האהבה: