תֵּצֵ֣א ר֭וּחוֹ יָשֻׁ֣ב לְאַדְמָת֑וֹ בַּיּ֥וֹם הַ֝ה֗וּא אָבְד֥וּ עֶשְׁתֹּנֹתָֽיו׃

תצא - היא השוכנת בלב.

ישוב לאדמתו - כי העצמות במתכונת העפר והם מוסדי הגוף ופירוש עשתונותיו מחשבותיו, כמו: אולי יתעשת כמו: יחשוב אלהים יחשוב לי.

תצא רוחו. ואיך תהיה לאדם תשועה והנה איננו שליט ברוחו לכלות את רוחו, כי תצא רוחו פתע, וישוב לאדמתו ומה שיחשב לעשות לא יוכל כי הנה יצאה רוחו המעמידה אותו והנה ביום מותו אבדו עשתנותיו רוצה לומר מחשבותיו:

תצא. כי כאשר תצא ממנו רוח החיוני אז ישוב אל האדמה אשר נלקח ממנה וביום ההוא אבדו כל מחשבותיו כי איננו להוציאם אל הפועל ומה א״‎כ בטחונו:

עשתנותיו. מחשבותיו כמו יתעשת האלהים לנו (יונה א׳:ו׳):

תצא רוחו, יצוייר שתצא רוחו ממנו והגוף ישוב לאדמתו, כמ"ש וישוב העפר על הארץ והרוח תשוב וכו' וביום ההוא הלא אבדו עשתונותיו והבטחון צריך שיהיה בדבר נצחי לא בדבר פוסק, אבל.