הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם ׀ בְּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר׃

המכסה - הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות ואחריו כתוב הנותן מטר.

וטעם המכסה - כי עצם השמים לטוהר.

המצמיח הרים - שהם יבשים וחזקים.

המכסה שמים. בהירים ומהירים ומזהירים, ובהיות העבים באויר, השמים מכוסים מעין האדם:

המצמיח הרים חציר. אפילו ההרים שהם יבשים וקשים כל שכן ארץ המישור, או זכר הרים לפי שאין דרך ותחבולה להשקותם מן הנהרות:

הרים. לפי שא״‎א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה:

בעבים. בעננים:

חציר. דשא ועשב:

המכסה, שגם בהנהגה הכללית נראה שהכל מאתו והוא משגיח על כל בריותיו במה שראינו שהוא המכסה שמים בעבים, שהמטר הוא אות על ההשגחה וע"י העבים מכין לארץ מטר, וע"י המטר הוא מצמיח הרים חציר: