עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃

עלה - כמו: תשלח חרונך וככה והיתה לשרפה מאכלת אש והטעם המות.

עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו:

תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם:

עלה עשן. הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע״י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (לקמן ע״ד):

עלה עשן באפו מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר], והאש האוכלת ממנו הוא היוצא מפי ה' המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו, כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש: