וַאֲנִ֤י ׀ בַּחֲלוֹתָ֡ם לְב֬וּשִׁי שָׂ֗ק עִנֵּ֣יתִי בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וּ֝תְפִלָּתִ֗י עַל־חֵיקִ֥י תָשֽׁוּב׃

ואני - יספר טובתו והוא בחלותם לבושו שק והנה ידענו כי כל עינוי דבק עם נפש לעולם, הוא צום: ועניתם את נפשותיכם, ונפש נענה תשביע, יום ענות אדם נפשו. ואם כן מה טעם להוסיף מלת בצום, והבי"ת פתוח? והטעם: כי ביום שכבד עליו חליו קראו אוהביו וחבריו צום, והיה יום ידוע, גם אני עניתי בו נפשי.

ותפילתי על חיקי תשוב - אמר רבי לוי: הטעם שהייתי מתפלל ואני משתחוה ונדכה. והנכון: כדרך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם שיתן לי השם כמו תפלתי ובקשתי מהשם בעבורו.

ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי מספר הטובה שהיה הוא מבקש ועושה להם. אמר: אם היה אחד מהם חולה הייתי כואב ודואג ולובש שק ומתענה בעבורו שירפאהו האל

ותפלתי שהייתי מתפלל עליהם

על חיקי תשוב: כלומר, הטוב שהייתי מבקש עליהם יבוא עלי! שלא יחשב אדם כי בנראה הייתי עושה זה ומראה עצמי דואג עליהם, אבל בנסתר הייתי מתפלל עליהם בהפך ומבקש רעתם. על כן אמר ותפלתי על חיקי תשוב. ומה שאמר עניתי בצום נפשי, ובי"ת בצום פתוח"ה, כלומר בצום הידוע, והוא היום שיתענו בו קרובי החולה, גם אני עניתי נפשי עמהם, כאלו היה אחי וקרובי.

בחלותם. כשהיו חולים היה לבושי שק והייתי מענה נפשי בצום בעבורם ותפלתי. ר״‎ל פן יאמרו שכ״‎ז היה למען יכבד עוד החולי עליהם לזה אמר ותפלתי מה שהתפללתי עליהם תשוב אל חיקי ויקויים בי:

ואני, יצייר שהוא היה דורש טובתם, ובעת שחלו הצטער ע"ז כ"כ עד שנפל למשכב, והם שמחו ע"מ שנפל למשכב וקוו יום מותו, אומר בחלותם עשיתי כל מה שאפשר, שלבשתי שק, גם עניתי נפשי בצום, גם התפללתי בכונה אל חיקי, ר"ל בלב ובצנעה לא למען הראות לאחרים שמשתדל בעדם כי היתה תפלתי אל חיקי, ולא תפלה אחת לבד כי תפלתי תשוב פעם אחר פעם, וגם כרע, כאלו היה רע ואח לי כן התהלכתי בכל שעה לבקרו, וכמי שמתאבל על אמו כן קודר שחותי עד שמרוב הצער וההשתדלות נעשיתי קודר ושחוח: