כְּרֵעַ־כְּאָ֣ח לִ֭י הִתְהַלָּ֑כְתִּי כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם קֹדֵ֥ר שַׁחֽוֹתִי׃

כרע, התהלכתי - דבק עם כאבל אם. והנכון: שהוא עם קודר הלכתי.

וטעם קודר - כי מנהג האבל להלביש עצמו קדרות.

כרע כאח לי התהלכתי כן הייתי מתהלך קדר על מי שהיה חולה מהם כמו שעושה הרע על רעו והאח על אחיו

כאבל אם קדר שחותי: או כמו שמתאבל הבן על אמו שמתה. ואמר אם, ולא אב, כי יותר כואב אדם על אמו שנוצר ממנה בבטנה והיניקתו וגמלתו וטפחתו עד שגדל; ואף אחר שגדל, האם היא מצויה בבית ומכינה לבן צרכו במאכל ובמשתה: כן שחותי והתהלכתי קדר, כי האבל והמצטער הולך שחוח. וטעם קדר כי מפני היגון והאנחה ינוס זוהר פני אדם כי יתקדרו פניו. או אמר קדר על המלבוש, כי האבל לובש שחורים. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: כאבל אם כמו התינוק שמתה אמו ואין לו מינקת שהוא קדר.

כרע. התהלכתי כפוף ומעונה כאלו יהיו רעי ואחי:

כאבל אם. כאם המתאבלת על בנה כי הלכתי בקדרות שחוח:

קודר. ענין חושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):

שחותי. ענין שחיה וכפיפה: