זְכֹ֣ר אֲ֭דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י כׇּל־רַבִּ֥ים עַמִּֽים׃

זכור, חרפת עבדיך - שהאחרים יחרפום.

זכור. החרפה שאומרים שאין לנו עוד תשועה:

שאתי בחקי כל רבים עמים. שאני נושא חרפתי בחקי חרפת כל עמים רבים שיחרפוני, ואמר זה כל אחד מבני הגלות, ורבים עמים כמו הפך עמים רבים:

שאתי. מה שאני נושא בחיקי וסובל:

כל רבים עמים. כמו כל עמים רבים:

זכר ה' בשגם שיש לך לזכור חרפת עבדיך, שהם מחרפים אותם בגלותם על מה שעובדים אותך, שאתי בחיקי כל (חרפת) עמים רבים שמחרפים אותי ואני נושא החרפה בחיקי, ובאמת לא אותי הם מחרפים רק אשר חרפו אויביך ה', סבת החרפה שחרפו הוא מפני שהם אויביך, וחולקים עליך ועל אלהותך, ועשה למענך ה' - משיב לאמר אשר חרפו, ר"ל יש לי נחמה במה שידעתי שמה שחרפו, הוא עקבות משיחך, שע"י החירוף יבואו עקבות המשיח, ובעת שירבו חרופיהם הוא האות שיבואו עקבות המלך המשיח, ולכן ברוך ה' לעולם אמן ואמן כי ישמור אמונתו והבטחתו ותאומן לנצח: