הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה. עַד עַכְשָׁיו דִּבֵּר בְּנִינְוֵה, וְעַכְשָׁיו חוֹזֵר עַל יְרוּשָׁלַיִם: הוֹי, שֶׁתְּהֵא לְבַז וּלְסְחִי כְּרֹאִי, וּתְהֵא מְגֹאֶלֶת בִּצְחַן עֲוֹנָהּ. מֹרְאָה - כְּמוֹ ״מֻרְאָתוֹ״ (ויקרא א:טז), ״וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי״ (נחום ג:ו).
הָעִיר הַיּוֹנָה. כְּיוֹנָה פּוֹתָה אֵין לֵב.
וַי דְמוֹחֲיָא וּמִתְפָּרְקָא קַרְתָּא דִמְסַגְיָא לְאַרְגָזָא:
הוי מוראה - אמר יפת: כמו נוראה. ורבי ישועה אמר: מגזרת סורר ומורה והאל"ף תחת ה"א השרש כעוטיה שהיו"ד תחת ה"א. ויש אומרים: שהוא כמו: ושמתיך כראי, והסיר מראתו.
ונגאלה - מגזרת לחם מגואל. ורבי משה אמר: מלשון גאולה, אף על פי שמרתה גאלה השם והטעם על ירושלם והיונה מגזרת לא תונה והפועל יוצא מהבנין הקל כמו יורה מגזרת ירה ויורה, או הדומה ליונה פותה ביופיה, כמו: יונתי תמתי:
הוי מוראה ונגאלה. יש להתאונן על ירושלים המטונפת ומלוכלכת העיר המאנה ואונסת את הבריות:
מוראה ונגאלה. ענין שניהם מלוכלך ומטונף כמו ושמתיך כרואי (נחום ג׳:ו׳) וכמו נגאלו בדם (ישעיהו נ״ט:ג׳) וכפל המלה בשמות נרדפות:
היונה. מל׳ אונאה ועניינו קחת ההון וכן מפני חרון היונה (ירמיהו כ״ה:ל״ח):
הוי מוראה, טרם נבוא לבאר נבואה זאת נציע הוצעה אחת, והוא, כי כבר התבאר אצלנו שמעת התחיל הגלות הראשון שהיה ע"י סנחרב, מעת ההיא התחילו הנביאים לנבאות על הגאולה, ומעת ההיא היתה הגאולה אפשרית אם היו זוכים כמ"ש בפי' ישעיה סי' י"א וסי' מ"ח ובכ"מ, והזמן הראשון לזה היה בימי חזקיה שאם היו זוכים היה אז הקיבוץ הכללי, כמ"ש חז"ל שבקש הקב"ה לעשות את חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שאיזה חטא גרם, ובימי מנשה באו עליהם שרי מלך אשור מבבל ויאסרו את מנשה, והתחיל מלך אשור שנית לבא על ישראל כמש"פ בנבואת נחום, ובימי יאשיה חשב ירמיה שהגיע עת הגאולה והלך להחזיר את עשרת השבטים כמ"ש חז"ל, וכן בעת שנחרבה נינוה בתחלת מלכות יהויקים לא היו יראים עוד ממלכות אשור וכל הזמן הזה היה עת מוכשר לגאולה אם היו זוכים, אבל בשביל שהתמידו לחטוא ושבו על עונות אבותם, נדחה הזמן וגבר עליהם מלך בבל והגלם בגולה, ואז היה זמן המוכשר לזה אם היו שבים בתשובה בימי בית שני, כמ"ש חז"ל שאם היו עולים כולם כחומה היו נגאלים גאולה עולמית, וגם זה לא היה כי אז התחילו הכתות ביניהם וגברה זרוע רשע, ונחרב הבית שנית, ומאז הדבר תלוי ועומד עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, אולם יש הבדל בזה שאם היתה הגאולה בימי חזקיה או בימי יאשיהו או בית שני, לא היתה גאולה כללית, ר"ל שלא היתה אז רק לישראל לבד, אבל הגאולה המקוה באחרית הימים תהיה כללית לכל העולם, כי אז יכירו כל העמים מלכות ה' ואחדותו וישובו כולם לקרא בשם ה' אל אחד (וכמ"ש זה באורך בישעיה סי' מ"ח, ויתבאר עוד בנבואת חגי וזכריה), על הפנה הזאת יסד נביאנו את דבריו בסי' זה, שאחר שהודיע חורבן נינוה, ומפלת האומות שהרעו לישראל, וניבא ששארית ישראל ינחלו את פלשתים ואת עמון ומואב, בא לבאר שהיה אז הזמן לזה ואם היו זוכים היו נגאלים, ועז"א הוי מוראה ונגאלה, שעיר ירושלים היא נוראה שבימי חזקיה ובימי יאשיה התיראו העמים מפניה כי היה ה' אתה, וגם היא נגאלה כי נגאלה מכף מלך אשור, וגם היו ראוים להגאל גאולה שלמה, העיר היונה היא ירושלים שהיתה תחת יד אשור ובבל שהיה דגלו צורת יונה ונקראת ע"ש ממלכתו, והגיע זמן שתגאל, רק שהעון גורם: