ותצא אש. רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא מֵתוּ בְנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁתוּיֵי יַיִן נִכְנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ, תֵּדַע, שֶׁאַחַר מִיתָתָן הִזְהִיר הַנּוֹתָרִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לַמִּקְדָּשׁ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶן בַּיִת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּוַיִּקְרָא רַבָּה:
וּנְפָקַת אֶשָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ וַאֲכָלַת יָתְהוֹן וּמִיתוּ קֳדָם יְיָ
וימותו לפני ה׳. כי חשבו שעשו דבר רצוי לפניו:
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם - והוא ותצא אש של פסוק ראשון. כמו שפירשתי אצל וישב משה את דברי העם. וכן: וישב את הכסף לאמו, שכתוב ב' פעמים בפסל מיכה ששניהם אחד הם. אף כאן ב' הפסוקים אחד הם. כשיצא האש ותאכל את השלמים של מזבח החיצון, כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי.
ותצא אש מלפני ה' - להקטיר קטורת לפנים תחלה ופגעה [ב]בני אהרן שם ומתו, ואח"כ יצאה משם ובאה אל מזבח החיצון ותאכל את העולה.
וימותו לפני ה' - ומיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו.
לפני ה'. במזבח הפנימי שנאמר בו ולא תעלו עליו קטרת זרה וגם אם היה ראוי לעשות כך אם היו מצווים בזה, חטאו לעשותו עתה:
ותצא אש בתחלה סתם ואח״כ פי׳ האיך יצאה ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא וגו׳ ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם היא יציאת האש האמורה למעלה כי דרך יציאתה מלפני ה׳ מבית קדש הקדשים מצאה נדב ואביהוא לפני מזבח הזהב שבהיכל מקריבים עליו אש זרה ושרפתם ויצאה אותה האש מן ההיכל לחוצה על מזבח העולה ותאכל עליו את העולה וגו'
ותצא אש פרש״י רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. פירוש דרשו אע״פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט שנאמר ונתנו בני אהרן אש וגו׳ ולא שאלו את פי משה רבן כדכתיב אשר לא צוה אותם והיה להם לימלך במשה רבן כמו ששנינו במסכת תענית שנענש יאשיהו ונהרג על שהיה לו לימלך בירמיה ולא נמלך כשהעביר פרעה נכה חרב בארצו. וי״א טעו בהוראתו להקריב באותו יום אש זרה ומה שכתוב ונתנו בני אהרן הכהנים אש שאעפ״י שהיא יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, היינו מאותו יום ואילך שכבר ירדה מן השמים אבל באותו יום שעדיין לא ירדה מן השמים ורצה הקב״ה להתכבד בה לעיני כל העם לא צוה אותם והיינו דכתיב אשר לא צוה אותם שלא למעט כבוד שכינה כמו שמצינו באליהו ואש לא תשימו.
ותאכל אותם וימתו מדה כנגד מדה נענשו כאן באש לפי שמצינו במראה כבוד שכינה שהוא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני כמו שפרש״י בפרשת משפטים גבי ויחזו את האלהים, ולזקני ישראל באש תבערה בפרשת בהעלותך. ד״א מדה כנגד מדה חטאו כאן באש ולקו באש.
וימתו לפני ה'. ר׳ אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים להכנס שם שנאמר ויקרבו כל העדה וישאום בכתנותם א״כ למה נאמר וימתו לפני ה׳ שנגפן המלאך ודחפן לחוץ והוציאם. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר וימתו לפני ה' א״כ למה נאמר ויקרבו וישאום בכתנותם מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לחוץ.
וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה׳. אוּלַי שֶׁיִּרְמֹז טַעַם מִיתָתָם, שֶׁהוּא לְהַפְחִיד לִירֹא מִן הַמִּשְׁכָּן בִּרְאוֹתָם אֶת אֵלּוּ שֶׁקָּרְבוּ לְפָנָיו מֵתוּ. עוֹד יִרְמֹז כִּי מִיתָתָם הָיָה עַל מַה שֶׁקָּדַם מֵהֶם לַה׳, עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה יג:י) שֶׁמִּיתָתָם הָיָה לְמָה שֶׁקָּדַם ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים״ וְגוֹ׳ (שמות כד:י), וְהֵם הֵם אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
