וַיִּקְרָא י׳ · ג׳

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה אומר לאהרן שזהו אשר דיבר ה׳ ״בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד״, ואהרן שותק. רש״י מבאר שהדבר נאמר קודם בפסוק ״ונקדש בכבודי״, ודורש ״אל תקרי בכבודי אלא במכובדי״, ושמשה אמר לאהרן: יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, וסברתי שיהיה הדבר בי או בך, ועכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך. אבן עזרא מבאר שה׳ מראה קדושתו בקרובים אליו. הפסוק מתאר את ניחומו של משה לאהרן ואת שתיקת אהרן, שקיבל עליו את הדין בגבורה. מיתת הצדיקים הקרובים לה׳ מקדשת את שמו לעיני העם, ושתיקת אהרן מבטאת קבלת הדין באמונה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הוא אשר דבר וגו'. הֵיכָן דִּבֵּר? וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי (שמות כ"ט), אַל תִּקְרֵי בִּכְבֹדִי אֶלָּא בִּמְכֻבָּדַי; אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אַהֲרֹן אָחִי, יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם, וְהָיִיתִי סָבוּר אוֹ בִי אוֹ בְךָ, עַכְשָׁיו רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ (ספרא):

וידם אהרן. קִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ, וּמַה שָּׂכָר קִבֵּל? שֶׁנִּתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר - שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ לְבַדּוֹ פָּרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן (ויקרא רבה י"ב):

בקרבי. בִּבְחִירַי:

ועל פני כל העם אכבד. כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה דִין בַּצַּדִּיקִים מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְקַלֵּס, אִם כֵּן בְּאֵלּוּ, כָּל שֶׁכֵּן בָּרְשָׁעִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ (תהלים ס"ח), אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֶלָּא מִמְּקֻדָּשֶׁיךָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן הוּא דִי מַלִיל יְיָ לְמֵימַר בְּקָרִיבַי אִתְקַדַשׁ וְעַל אַפֵּי כָל עַמָא אִתְיַקָר וּשְׁתִיק אַהֲרֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הוא אשר דבר ה׳‎. כבר אמר לי השם שהוא יראה קדושתו בקרובים אליו כטעם רק אתכם ידעתי וכאשר אראה בם קדושתי אז אהיה נכבד ועל פני כל העם אכבד וייראו ממני:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך: הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש - בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי, שכן אמר לי הקב"ה: והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. הא אם לא יצא קידש. ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל, אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך.

ועל פני כל העם אכבד - זהו כבוד השכינה, שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו.

וידום אהרן - מאבלותו ולא בכה ולא התאבל, שכן כתיב ביחזקאל: בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וגו' האנק דום מתים אבל לא תעשה.

אף כאן וידום - ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות. וזה מוסר ואמיתת פשוטו. אבל האגדה שאומרת: שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר לו הקב"ה: ונקדש בכבודי - וסבור הייתי או אני או אתה, עכשיו תדע שהם גדולים ממני וממך, אין זה לפי הפשט וכי היה מבשר הקב"ה למשה: עשו לי משכן - ובו ביום ימותו הגדולים שבכם?!

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אשר לא צוה אותם. כאמרם ז"ל (עירובין פרק הדר) שהורו הלכה בפני משה רבם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הוא אשר דבר ה׳‎ לאמר בקרבי אקדש והיכן דבר, ונועדתי שמה לבנ״‎י ונקדש בכבודי וגו'. ד״‎א היכן דבר וגם הכהנים הנגשים אל ה׳‎ יתקדשו פן יפרץ בם ה׳‎ בכהנים גדולים הקרבים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא יתחלל שמי ועבודתי כדכתיב והכהן הגדול מאחיו וגו׳‎ ובגדיו לא יפרום ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוקיו, הא אם יצא חלל ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

ועל פני כל העם אכבד רואה בניו מתים ומניח אבילתו בשביל עבודתי.

וידם אהרן כמו שמצינו ביחזקאל האנק דום אבל מתים לא תעשה אף כאן וידם אהרן ממה שהיה רוצה להתאבל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְהֵיכָן דִּבֵּר, ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״ (שמות כט מג), אַל תִּקְרֵי בִּכְבוֹדִי אֶלָּא בִּמְכֻבָּדַי. וְאֵין צֹרֶךְ לָזֶה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן: ״וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״, אִם כֵּן פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כָּךְ הוּא: ״וְנִקְדַּשׁ״, רָצָה לוֹמַר הַבַּיִת יִהְיֶה נִקְדָּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא כְּבוֹדִי, שֶׁעַל יָדוֹ אֶכָּבֵד עַל פְּנֵי כָל הָעָם, וְאֵין זֶה כִּי אִם בִּקְרוֹבֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל הַקָּרֵב הַקָּרֵב בְּיוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ יִלְמְדוּ כָּל הַפְּחוּתִים מֵעֶרְכּוֹ קַל וָחֹמֶר, לוֹמַר, אִם אֵשׁ אָחֲזָה בַּלַּחִים מַה יַּעֲשׂוּ קוֹצִים יְבֵשִׁים כְּסוּחִים, וְאָז יִקְחוּ כֻלָּם מוּסָר. וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל פְּנֵי כָל הָעָם.

וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אַהֲרֹן אָחִי, יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם וְהָיִיתִי סָבוּר אוֹ בִי אוֹ בְךָ, עַכְשָׁיו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵיפֹה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּךְ בֵּאוּר הָעִנְיָן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בִּשְׁנֵי קְצָווֹת: הַקָּצֶה הָאֶחָד הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר מִבְּזוּלָתָם, הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁמַּעֲנִישָׁם אֲפִלּוּ עַל שְׁגִיאָה קְטַנָּה, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מֵהֶם קַל וָחֹמֶר הַנִּזְכָּר כָּל הַפְּחוּתִים מֵעֶרְכָּם, מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר זֶה אִם הָיָה מַעֲנִישׁ אֵיזוֹ אָדָם בֵּינוֹנִי אוֹ אִם הָיָה מַעֲנִישׁוֹ עַל אֵיזוֹ עָוֹן גָּדוֹל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר ״וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״, מַשְׁמַע שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ נִזְהָרִים בִּכְבוֹדִי מֵאָז וָהָלְאָה, כִּי כֻלָּם יִקְחוּ מוּסָר בְּקַל וָחֹמֶר זֶה, וְאִם לֹא הָיוּ גְּדוֹלִים גַּם מִמֶּנִּי אָז לֹא יַגִּיעַ מוּסָר זֶה לְכֻלָּם, כִּי הַגְּדוֹלִים מֵעֶרְכָּם יֹאמְרוּ לֹא תַגִּיעַ בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה וְלֹא יֻקַּח מוּסָר זֶה כִּי אִם לַפְּחוּתִים מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ לַשָּׁוִים לָהֶם בְּמַדְרֵגָה לֹא יַגִּיעַ, כִּי כָּל אֶחָד יִטְעֶה לוֹמַר אֲנִי גָּדוֹל מֵחֲבֵרִי, זוּלַת מִי שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בּוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכֻּלָּם, מִמֶּנּוּ יֻקַּח מוּסָר לַכֹּל. וְזֶהוּ עִנְיַן קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי מֵאָז יְראוּ אֶת ה׳ קְדוֹשָׁיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, בְּמִי שֶׁהוּא קָרוֹב אֵלַי יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ בּוֹ אֶקָּדֵשׁ, כִּי עַל יָדוֹ ״עַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״, יַגִּיעַ הַמּוּסָר לְכֻלָּם, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז א): ״בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ וַיָּמֻתוּ״, לְפִי שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֶל ה׳ יוֹתֵר מִזּוּלָתָם, עַל כֵּן ״וַיָּמֻתוּ״.

וְזֶהוּ טַעַם ״וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה״, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקו״ש תשלב) בִּקְצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה, וְכֶאֱמֹר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב״ק ס.): אֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם כִּי אִם בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים כוּ׳. וּבֵאוּר הַדָּבָר שֶׁלְּכָךְ מַתְחִיל בַּצַּדִּיקִים בַּעֲבוּר שֶׁיִּקְחוּ הָרְשָׁעִים מוּסָר, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ״ וְגוֹ׳, יִפְחֲדוּ וְיִדְאֲגוּ לְנַפְשָׁם שֶׁלֹּא יִקְרֶה לָהֶם כַּאֲשֶׁר קָרָה לְאֵלּוּ בִּרְאוֹתָם כִּי לֹא יִשָּׂא ה׳ פְּנֵי אִישׁ. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ הוּא. ב׳, אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״ מַשְׁמַע שֶׁצִּוָּה ה׳ לֵאמֹר, אִם כֵּן לָמָּה לֹא אָמַר עַד עַתָּה? וְשִׁגָּיוֹן זֶה דּוֹמֶה לְשִׁגְיוֹן אַזְהָרַת שַׁבָּת שֶׁלֹּא צִוָּה בִּשְׁעָתוֹ עַד אַחַר כָּךְ אָמַר (שמות טז:כג) ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳״, וְשָׁם מָצִינוּ לוֹ טְעָמִים מַסְפִּיקִים בָּעִנְיָן, כִּי לֹא נֶאֱמַר לוֹ ״לֵאמֹר״, כְּמוֹ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן״ וְגוֹ׳ וְלֹא אָמַר ״לֵאמֹר״, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁאָמַר ״לֵאמֹר״.

וְרַזַ״ל מָצִינוּ לָהֶם שֶׁאָמְרוּ (תורת כהנים הכא): הָיָה אַהֲרֹן עוֹמֵד וְתוֹהֶה וְאוֹמֵר ״אוֹי לִי, כָּךְ עֲבֵרָה בְּיָדִי וּבְיַד בָּנַי שֶׁכָּךְ הִגִּיעַתְנִי״. נִכְנַס מֹשֶׁה אֶצְלוֹ וְהָיָה מְפַיְּסוֹ, אָמַר לוֹ: ״אַהֲרֹן אָחִי, מִסִּינַי נֶאֱמַר לִי ׳עָתִיד אֲנִי לְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בְּאָדָם גָּדוֹל׳, וְהָיִיתִי אוֹמֵר אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ הַבַּיִת מִתְקַדֵּשׁ, עַכְשָׁיו נִמְצְאוּ בָּנֶיךָ גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. דָּבָר אַחֵר ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר״ וְגוֹ׳ - דִּבּוּר זֶה נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי וְלֹא יְדָעָהּ עַד שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ, וְכֵיוָן וְכוּ׳ אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: ״לֹא מֵתוּ בָּנֶיךָ אֶלָּא בִּשְׁבִיל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם״, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח:מג): ״וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יְדוּעֵי הַמָּקוֹם הֵן, שָׁתַק, עַד כָּאן.

הִנֵּה לַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן מְפָרֵשׁ תֵּיבַת הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל הַסִּבָּה שֶׁהוּא סִבֵּב לְבָנָיו שֶׁמֵּתוּ, לָזֶה אָמַר לוֹ מֹשֶׁה כִּי הוּא זֶה טַעַם מִיתָתָם, לְצַד אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ וְגוֹ׳, וְלֹא לְצַד עֲוֹנוֹ הָיָה הַדָּבָר. וְתֵיבַת ״הוּא״ כְּפִי זֶה חוֹזֶרֶת אֶל הַסּוֹבֵב. וּלְדֶרֶךְ שֵׁנִי תֵּיבַת הוּא חוֹזֶרֶת אֶל הַדִּבּוּר הַסָּתוּם שֶׁלֹּא יָדְעוּ, וְעַתָּה יָדַע כִּי הוּא זֶה מְכֻוָּן הַדִּבּוּר הַנֶּאֱמַר לוֹ קֹדֶם ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״, גַּם לֹא נֶאֱמַר לוֹ שָׁם דָּבָר וְלֹא לֵאמֹר, דּוֹק וְתַשְׁכַּח, וְנִשְׁאֲרוּ הַדְּבָרִים בִּלְבַב מֹשֶׁה סְתוּמִים עַד שְׁעַת מַעֲשֶׂה וֶהֱבִינָם וְאָמַר ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֵלַי״, וּמַה דִּבֵּר? ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״. וְאָמְרוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: כַּוָּנַת דִּבְרֵי ה׳ בְּאָמְרוֹ ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״ הוּא לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, בְּאָמְרוֹ ״וְנִקְדַּשׁ״ רְצוֹנוֹ לוֹמַר ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, וְאָמְרוֹ ״בִּכְבוֹדִי״ הוּא ״וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״. וּלְדֶרֶךְ זֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים, אֶלָּא לְדֶרֶךְ רִאשׁוֹן עֲדַיִן קָשֶׁה מַה שֶׁהִקְשֵׁינוּ. וְלַעֲמֹד עַל עֹמֶק דְּבָרָיו יֵשׁ לְהָעִיר אָמְרוֹ ״אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ״ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״בִּי אוֹ בְּךָ״ אוֹ יֹאמַר ״בְּךָ אוֹ בִּי״, כִּי לֹא יֻצְדַּק לוֹמַר ״אוֹ״ בִּתְחִלָּה.

וְלָזֶה נִרְאֶה לְיַשֵּׁב, כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּעִנְיָן שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד הוּא בְּחִינַת הַמַּעֲלָה, וְהַשֵּׁנִי בְּחִינַת הַמְּאוֹרָע שֶׁהוּא הַמִּיתָה. וּכְשֶׁבָּא לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר הֵבִין מִי הוּא הַקָּרוֹב אֲשֶׁר יִקְדַּשׁ בּוֹ, אִם הָיָה מַתְחִיל לוֹמַר ״בִּי״ אוֹ ״בְּךָ״, הָיָה נִשְׁמָע בִּדְבָרָיו כִּי הוּא הַקָּרוֹב לִפְנֵי ה׳ בְּיוֹתֵר מַעֲלָה וְכָבוֹד, וְלָזֶה הִזְכִּיר עַצְמוֹ בִּפְשִׁיטוּת וְהִזְכִּיר אַהֲרֹן בְּסָפֵק ״אוֹ״. לָזֶה אָמַר ״אוֹ בִּי״ שֶׁגַּם הוּא בְּסָפֵק, וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״בְּךָ אוֹ בִּי״ יָבֹא הַמֵּיחוּשׁ כִּי רָצָה לְהַלְבִּישׁ הַמְּאוֹרָע הָרַע בְּאַהֲרֹן כִּי הוּא יָמוּת בְּהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה וְאֶת עַצְמוֹ עָשָׂה בְּסָפֵק. לָזֶה נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה וְאָמַר ״אוֹ בִּי״, הִקְדִּים עַצְמוֹ לְצַד בְּחִינַת קַבָּלַת הַפּוּרְעָנוּת וְלֹא בְּהֶחְלֵט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בַּחֲשָׁד כִּי מַעֲרִיךְ עַצְמוֹ בְּעֵרֶךְ גָּדוֹל מֵאַהֲרֹן, וְאָמַר ״אוֹ״ דֶּרֶךְ סָפֵק כְּדֶרֶךְ הַסָּפֵק שֶׁעָשָׂה בְּאַהֲרֹן בְּאָמְרוֹ ״אוֹ בְּךָ״.

אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן קָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נֶאֱמַר מֵה׳ אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, וְלֹא נִכְנַס לוֹ הַסָּפֵק אֶלָּא אֵיזֶה אֶחָד מֵהֶם, אִם כֵּן לָמָּה מֵתוּ שְׁנַיִם? וְעוֹד, מִנַּיִן לוֹ לוֹמַר שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא אָמַר ה׳ אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם נִכְנְסוּ בִּמְקוֹם אֶחָד מֵהֶם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֶלָּא טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מֵאֶחָד מֵהֶם (קהלת ד:ט).

אָכֵן הַכַּוָּנָה הוּא שֶׁכְּשֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״ (שמות כט:מג), יָדַע מֹשֶׁה כִּי יָמוּת מֵהַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁסָּבַר בְּשִׁעוּר מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים בְּאָמְרוֹ ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״ הוּא שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בְּאוֹתוֹ שֶׁהוּא כְּבוֹדִי מְכֻבָּדִי שֶׁהוּא הַצַּדִּיק. וּלְפִי זֶה אֵין כָּאן אֶלָּא צַדִּיק אֶחָד, כִּי כֵן מַשְׁמַע ״כְּבוֹדִי״ לְשׁוֹן יָחִיד, וְנָפַל לוֹ הַסָּפֵק מִי הוּא זֶה הַיָּחִיד, אִם הוּא מֹשֶׁה אִם הוּא אַהֲרֹן, וְהוּא אָמְרוֹ ״אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ״ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ. וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁרָאָה כִּי מֵתוּ שְׁנַיִם, חָזַר לְהָבִין כַּוָּנַת אָמְרוֹ ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״ שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ, וּבַמֶּה - בִּכְבוֹדִי, שֶׁהוּא לְשׁוֹן יָחִיד, אֶלָּא הַכַּוָּנָה הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ וְהוּא אָמְרוֹ ״וְנִקְדַּשׁ״, וְאָמְרוֹ ״וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״ הוּא כַּוָּנַת אָמְרוֹ ״בִּכְבוֹדִי״ פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי. וּכְפִי פֵּרוּשׁ זֶה לֹא אָמַר ה׳ לְשׁוֹן יָחִיד בַּצַּדִּיקִים, כִּי הַצַּדִּיקִים נִרְמְזוּ בְּאָמְרוֹ ״וְנִקְדַּשׁ״, וְאָמְרוֹ ״בִּכְבוֹדִי״ הוּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי, וְהָרְאָיָה שֶׁכָּךְ הוּא כַּוָּנַת אֲמִירָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֲרֵי מֵתוּ שְׁנַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר״ תְּשׁוּבָה לְאַהֲרֹן שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּב וְכוּ׳, וּפֵרוּשׁ דִּבְרֵי ה׳ שֶׁהֵם ״לֵאמֹר״ פֵּרוּשׁ כַּוָּנַת אֲמִירָתוֹ הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״בִּקְרֹבַי וְגוֹ׳ וְעַל פְּנֵי״ וְגוֹ׳ לִשְׁלֹל פֵּרוּשׁ אַחֵר שֶׁיִּתְחַיֵּב מִמֶּנּוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא יָמוּת אֶלָּא אֶחָד.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁמֹשֶׁה הֵבִין גַּם כֵּן דֶּרֶךְ זֶה שֶׁאָמַר כָּאן ״בִּקְרֹבַי״ וְגוֹ׳ ״וְעַל פְּנֵי״ וְגוֹ׳, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בִּדְבָרָיו ״אוֹ בִּי״ וְכוּ׳, כִּי אָמְרוֹ ״אוֹ״ יַגִּיד שֶׁקָּדְמָה חֲלוּקָּה אַחֶרֶת, וְהוּא שְׁנֵיהֶם יַחַד, וְהוּא דֶּרֶךְ שֶׁצָּדַק לְבַסּוֹף, אוֹ בִּי לְבַד, אוֹ בְּךָ לְבַד, וְאַחַר מַעֲשֶׂה הֻכְרַע סָפֵק הַשָּׁקוּל שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר ״בִּקְרֹבַי״ וְגוֹ׳ ״וְעַל פְּנֵי״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה מֵתוּ שְׁנַיִם.

וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַדִּקְדּוּקִים שֶׁדִּקְדַּקְנוּ בַּכָּתוּב. וְנִשְׁאַר לְיַשֵּׁב מִכָּל מָקוֹם מִי אָמַר לְמֹשֶׁה לְהַכְרִיעַ כֵּן, דִּלְמָא לְעוֹלָם הַכָּתוּב כִּפְשׁוּטוֹ, וְנִקְדַּשׁ הַבַּיִת בְּצַדִּיק אֶחָד הַנִּרְמָז בְּתֵבַת ״כְּבוֹדִי״, וּמַה שֶׁמֵּתוּ שְׁנַיִם, כִּי זְכוּת שְׁנֵיהֶם מַתְאִים לְשִׁעוּר אֶחָד מֵהֶם, מֹשֶׁה אוֹ אַהֲרֹן? הִנֵּה בְּהַשְׂכִּיל עַל טַעַם הַדָּבָר נֵדַע שֶׁאֵין זוֹ קֻשְׁיָא, כִּי טַעַם הַדָּבָר הוּא לְצַד שֶׁחָשׁ ה׳ שֶׁכְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת אֱלֹהֵיהֶם שָׁכַן שְׁמוֹ בְּתוֹכָם וְאֵין גְּדֻלָּתוֹ וּמוֹרָאוֹ נִכָּר כַּסֵּדֶר שֶׁהוּא נִכָּר בָּעֶלְיוֹנִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם כַּמִּצְטָרֵךְ וְלֹא יִתְנַהֲגוּ כְּשִׁעוּר הַכָּבוֹד הַמִּתְחַיְּבִים בּוֹ. וְיוֹתֵר יֵשׁ לָחוּשׁ לִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחְשְׁבוּ בְּדַעְתָּם שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל ה׳ וְיִרְצוּ לִהְיוֹת נִגָּשִׁים וּמִתְקָרְבִים. אֲשֶׁר עַל כֵּן עָשָׂה מִשְׁפָּט בַּגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁאֵין גֶּדֶר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ לָחוּשׁ לוֹ, לוֹמַר שֶׁבְּעֵרֶךְ בְּחִינָתוֹ לֹא תִמָּנַע מִמֶּנּוּ הַקְּרִיבָה לַה׳, וְנִשְׁאַר כָּל הָעָם שׁוֹמְרִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרוֹ ״וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם״ וְגוֹ׳. וּמֵעַתָּה לִכְשֶׁנֹּאמַר כִּי מֹשֶׁה בִּפְנֵי עַצְמוֹ גָּדוֹל מִנָּדָב אוֹ אֲבִיהוּא, אַהֲרֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ גָּדוֹל מִכָּל אֶחָד מֵהֶם גַּם כֵּן, אִם כֵּן הִנִּיחַ ה׳ הַדְרָגָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוֹרָא. וּלְצַד הִתְחַבְּרוּתָם, הֲלֹא לֹא יוֹעִיל זְכוּתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ שֶׁל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ לַהֲכִינוֹ לְאֹשֶׁר לְהִתְקָרֵב לַשְּׁכִינָה, וְאֵין הַגְבָּלַת כָּבוֹד לַה׳ אֶלָּא לְגֶדֶר שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם וְלֹא לְגֶדֶר גָּדוֹל מֵאֶחָד מֵהֶם. וְלִכְשֶׁנַּכְחִישׁ בְּחִלּוּק זֶה וְתִרְצֶה לוֹמַר כִּי יִצְטָרֵף זְכוּת שְׁנַיִם, אִם כֵּן עֲדַיִן יֶחְסַר הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעֵרֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יַחַד, אוֹ שְׁלֹשָׁה כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא, אוֹ ה׳ שֶׁיִּצְטָרֵף זְכוּתָם לְיוֹתֵר מִזְּכוּת נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלָּא וַדַּאי כִּי לֹא יַצְדִּיק הַצֵּרוּף כָּאן. וְעוֹד תִּמְצָא שֶׁאֵין נֶעֱרָךְ זְכוּת הַנִּפְרָד לִזְכוּת הַנִּסְמָךְ בִּבְחִינַת הַמַּרְגָּלִיּוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁשְּׁנַיִם קְטַנִּים הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים בְּהִצְטָרְפוּתָם יַחַד מֵאַחַת גְּדוֹלָה, לֹא תִכָּנֵס עִמָּהֶם הַגְּדוֹלָה בְּהַשְׁוָאַת הָעֵרֶךְ, וְהַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל