וַיִּקְרָא י״א · י״ד

וְאֶ֨ת־הַדָּאָ֔ה וְאֶת־הָאַיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃

במילים פשוטות

הכתוב ממשיך למנות את הדאה ואת האיה למינה. אבן עזרא מבאר ש״הדאה״ הוא שם כלל לשני מינים, דאה ודיה, ומעיר שצדקו המעתיקים שאמרו כי ״ראה״ הנזכרת במקום אחר היא דאה. חזקוני מבאר שהדאה מגזרת ״ידאה הנשר״, ומביא את דברי רבי עקיבא הלומד בגזירה שווה בין ״איה״ הנאמרת כאן ל״דיה״ הנאמרת בפרשת ראה, שכולם מין אחד. אונקלוס מתרגם את שמות העופות בארמית. הפסוק מוסיף לרשימת העופות הטמאים את הדאה ואת האיה, ומדגיש שהלשון ״למינה״ מרבה מינים נוספים הדומים להם. הפרשנים עוסקים בזיהוי העופות ובקשר שבין השמות השונים המופיעים כאן ובמקומות אחרים בתורה.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְדַיְתָא וְטָרָפִיתָא לִזְנַהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הדאה. שם כלל לשני מינים והם דאה ודיה כמו ואת הצפור לא בתר עם תור וגוזל והנה צדקו המעתיקים שאמרו כי ראה היא דאה וסרה טענת רבי יונה שאמר איך יתכן לאמר השמר לך מהאריה והליש. ויש אומרים שנשר מן אשורנו ופרס מן הלא פרס לרעב. ועזניה מן עוז והנו״ן נוסף והוא הנקרא עקב״א. ודאה מן כאשר ידאה הנשר ואיה שמנהגה לשבת באיים ידועים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הדאה. וושטויי״‎ר מגזרת ידאה הנשר. וסימן דש חטין, פירש דאה נראית, בפ׳‎ שמיני.

האיה אמר רבי עקיבא נאמר כאן איה ונאמר להלן דיה מה דיה האמורה להלן עשה בה את הראה ברי״‎ש שבפרשת ראה וסימנך רר בשרו, מין איה, אף איה האמורה כאן עשה בה את הדאה בדל״‎ת מין איה. ועל שם שמנהגה לישב באיים נקראת איה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ. (הָאַיָּה) הָאֲמוּרָה כָּאן כּוֹלֵל הַרְבֵּה מִינִין שֶׁכֻּלָּם מִין אַיָּה, וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין סג:) כִּי ק״ך מִינֵי עוֹפוֹת הָיוּ יְדוּעִים לָהֶם שֶׁכֻּלָּם מִין אַיָּה, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ עוֹד כָּהֵנָּה, וְכֵן בְּמִינוֹ שֶׁל עוֹרֵב יִמָּצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה הֲגַם שֶׁאֵינָם דּוֹמִין וּשְׁמָם מְשֻׁנֶּה כְּסִינוּנִית לְבָנָה (תורת כהנים; חולין סב.) שֶׁהִיא מִין עוֹרֵב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל