וַיִּקְרָא י״א · י״ג

וְאֶת־אֵ֙לֶּה֙ תְּשַׁקְּצ֣וּ מִן־הָע֔וֹף לֹ֥א יֵאָכְל֖וּ שֶׁ֣קֶץ הֵ֑ם אֶת־הַנֶּ֙שֶׁר֙ וְאֶת־הַפֶּ֔רֶס וְאֵ֖ת הָעׇזְנִיָּֽה׃

במילים פשוטות

הכתוב פותח את רשימת העופות הטמאים: את הנשר, הפרס והעזנייה. רש״י מבאר שהלשון ״לא יאכלו״ באה לחייב את המאכילן לקטנים, כלומר שלא יהיו נאכלים על ידך, ומעיר שכל עוף שנאמר בו ״למינה״ יש בו מינים הרבה. אבן עזרא מבאר שהנשר ידוע, וש״העזניה״ אינה העוף הדמיוני שתרגם הגאון, אלא עוף ממשי. הפסוק פותח את מניין עשרים ואחד העופות הטמאים. בשונה מבהמות ודגים, בעופות לא נתנה התורה סימנים אלא מנתה את המינים האסורים בשמם, וכל שאר העופות מותרים. הכתוב פותח בנשר ובשני עופות דורסים נוספים, ומדגיש שאף האכלתם לקטנים אסורה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא יאכלו. לְחַיֵּב אֶת הַמַּאֲכִילָן לִקְטַנִּים, שֶׁכָּךְ מַשְׁמָעוֹ לֹא יְהוּ נֶאֱכָלִין עַל יָדְךָ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאָסְרָן בַּהֲנָאָה? תַּ"ל לֹא תֹאכְלוּם - בַּאֲכִילָה אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה מֻתָּרִין; כָּל עוֹף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לְמִינָהּ, לְמִינוֹ, לְמִינֵהוּ, יֵשׁ בְּאוֹתוֹ הַמִּין שֶאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה לֹא בְמַרְאֵיהֶם וְלֹא בִשְׁמוֹתָם וְכֻלָּן מִין אֶחָד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיָת אִלֵין תְּשַׁקְצוּן מִן עוֹפָא לָא יִתְאָכְלוּן שִׁקְצָא אִנוּן נִשְׁרָא וְעֲר וְעַזְיָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הנשר. ידוע גם זה עוף שיקרא כן בלשון ישמעאל יש כדמות ראיה שהוא כן בעבור היות שתי הלשונות קרובות:

העזניה. אף על פי שיש דברי יחיד שאיננה ביישוב טעה הגאון שתרגם אותה אלענקא כי זה השם בלשון ישמעאל על דבר שלא נמצא בעולם ולא היה ולא נברא אלא למשל וכן יודו חכמי לשונם אם כן לא יתכן שיאסר השם הדבר שלא היה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הנשר איגיל״‎ה ועל שם שמביט מרחוק נקרא נשר, מגזרת אשורנו. הפרס אשקופל״‎ה ועל שם שפורש כנפיו נקרא כן מגזרת אפרוש כפי ויפרוש כפיו.העזניה אורפרי״‎ש ועל שם עזותה ועקשותה נקראת כך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף. ״מִן״ מַשְׁמַע מִקְצָת מִמֶּנּוּ, דְּהַיְנוּ הַמִּעוּט, לְפִי שֶׁבָּעוֹפוֹת אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין סג:) שֶׁהַטְּהוֹרִים מְרֻבִּים מִן הַטְּמֵאִים, עַל כֵּן מָנָה הַטְּמֵאִים. וּבַבְּהֵמוֹת טְמֵאִים מְרֻבִּים, עַל כֵּן מָנָה הַטְּהוֹרִים בְּפָרָשַׁת רְאֵה (דברים יד ד-ה). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁיְּסוֹד הֶעָפָר יוֹתֵר עָב וְגַס וּמוֹלִיד עֲכִירַת הַשֵּׂכֶל יוֹתֵר מִן הָאֲוִיר. וְהַבְּהֵמוֹת יֵשׁ בָּהֶם חֵלֶק גָּדוֹל מִן יְסוֹד הֶעָפָר יוֹתֵר מִן יְסוֹד הָאֲוִיר, וּמִטַּעַם זֶה אֵינָן יְכוֹלִין לָעוּף בָּאֲוִיר. עַל כֵּן הַטְּמֵאִים מְרֻבִּים לְרֹב עַפְרוּרִיּוּת שֶׁבָּהֶם, וְעַל צַד הַזָּרוּת נִמְצָא בָּהֶם גַּם טְהוֹרִים זְעֵיר שָׁם. וּבְהֵפֶךְ זֶה הָעוֹפוֹת, יֵשׁ בָּהֶם חֵלֶק גָּדוֹל מִיְּסוֹד הָאֲוִיר הַזַּךְ וְהַדַּק יוֹתֵר מִיְּסוֹד הֶעָפָר, עַל כֵּן רֻבָּם טְהוֹרִים. וְעַל צַד הַזָּרוּת נִמְצְאוּ בָהֶם קְצָת טְמֵאִים, וְהֵמָּה מְעַטִּים. כִּי הָאָרֶץ מְגַדֶּלֶת גַּשְׁמִיּוּת וְהָאֲוִיר מְגַדֵּל טָהֳרָה וְרוּחָנִיּוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר (ויקרא כ כה): ״וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר״, הִקְדִּים בַּבְּהֵמוֹת הַטְּהוֹרִים וּבָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים, לְפִי שֶׁכָּל בּוֹרֵר דָּבָר מִתּוֹךְ חֲבֵרוֹ בּוֹרֵר הַמּוּעָט מִתּוֹךְ הַמְרֻבֶּה, וּכְאִלּוּ אָמַר שֶׁיַּבְדִּיל בַּבְּהֵמוֹת הַטְּהוֹרִים מִתּוֹךְ הַטְּמֵאִים, וּבְהֵפֶךְ זֶה בָּעוֹפוֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל