וַיִּקְרָא י״א · ט״ז

וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּעֲנָ֔ה וְאֶת־הַתַּחְמָ֖ס וְאֶת־הַשָּׁ֑חַף וְאֶת־הַנֵּ֖ץ לְמִינֵֽהוּ׃

במילים פשוטות

הכתוב מונה את בת היענה, התחמס, השחף והנץ למינהו. רש״י מבאר בקצרה את זיהוי ה״נץ״ בלעז. אבן עזרא מביא דעה שבת היענה היא מין שלא ימצאו בו זכרים, ומבאר ש״התחמס״ מגזרת חמס, ״השחף״ מלשון שחפת, וש״הנץ״ יש לו נוצה רבה, והוא הפורש כנפיו תמיד לפאת דרום. אונקלוס מתרגם את שמות העופות בארמית. הפסוק מוסיף ארבעה עופות טמאים לרשימה, ומדגיש שהלשון ״למינהו״ אצל הנץ מרבה מינים נוספים. הפרשנים עוסקים בזיהוי העופות ובמקור שמותיהם, בהמשך למניין העופות האסורים באכילה שהתורה מנתה בשמם, בלא לתת בהם סימנים כבבהמות ובדגים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הנץ. אשפר"ויר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיָת בַּת נַעֲמִיתָא וְצִיצָא וְצִפַּר שַׁחְפָא וְנָצָא לִזְנוֹהִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בת היענה. יש אומרים שהוא מין שלא ימצאו זכרים כמו הארנבת ואין מלת כיענים טענה כי אינם זכרים רק הם נקבות כמו יעלים ורחלים:

ואת התחמס. מגזרת חמס:

ואת השחף. מוליד השחפת:

והנץ. יש לו נוצה רבה והקרוב שהוא הידוע הפורש כנפיו תמיד לפאת דרום כי יבקש מקום חם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בת היענה בלע״‎ז אישטרוצ״‎ה ועל השם עניה ומרודה והספדה קרואה יענה כדאיתא מספד כתנים ואבל כבנות יענה ולא צריך לאסור האם היא היענה דממילא לא אכלי לה שהרי קשה היא כעץ ומבדל בדילי אינשי מינה ומתוך קושי שבה היא אוכלת את הברזל. ורבותינו ז״‎ל דרשו מכאן שביצת עוף טמא אסורה.

התחמס ייא״‎י בלע״‎ז מגזרת חמס על שם גזל וחמס שבו.

השחף אשפמר״‎א וי״‎א מוייסו״‎ן מוליד שחפת.

הנץ. אישטויי״‎ר יש לו נוצה הרבה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל