וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח את פרשת היולדת בלשון המקובלת בתורה, שבה הקדוש ברוך הוא מדבר אל משה כדי למסור לו מצוות חדשות. תרגום אונקלוס מתרגם ״וידבר״ בלשון דיבור והוראה, ומכאן שהדברים נמסרו למשה כדי שיעבירם הלאה לבני ישראל. אף שאין כאן פירוש מיוחד מן המפרשים הקלאסיים, הפשט מלמד שהתורה מדגישה שכל דיני הטומאה והטהרה של האדם באים מפי ה׳, ואינם מנהג אנושי אלא ציווי אלוקי. פתיחה זו מכינה את הקורא לפרשה העוסקת במעמד האישה לאחר הלידה ובקרבנות שהיא מביאה.