דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃

אשה כי תזריע. אָ"רַ שִׂמְלַאי: כְּשֵׁם שֶׁיְּצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּךְ תּוֹרָתוֹ נִתְפָּרְשָׁה אַחַר תּוֹרַת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף (ויקרא רבה יד):

כי תזריע. לְרַבּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ יְלָדַתּוּ מָחוּי - שֶׁנִּמְחָה וְנַעֲשָׂה כְּעֵין זֶרַע - אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה (נדה כ"ז):

כימי נדת דותה תטמא. כְּסֵדֶר כָּל טֻמְאָה הָאֲמוּרָה בְנִדָּה מִטַּמְּאָה בְטֻמְאַת לֵידָה, וַאֲפִלוּ נִפְתַּח הַקֶּבֶר בְּלֹא דָם (שם כ"א):

דותה. לְשׁוֹן דָּבָר הַזָּב מִגּוּפָהּ; לָשׁוֹן אַחֵר לְשׁוֹן מַדְוֶה וְחֹלִי, שֶׁאֵין אִשָּׁה רוֹאָה דָם שֶׁלֹּא תֶחֱלֶה וְרֹאשָׁהּ וְאֵבָרֶיהָ כְבֵדִין עָלֶיהָ (שם ט'):

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר אִתְּתָא אֲרֵי תְעַדִי וּתְלִיד דְכָר וּתְהֵי מְסָאָבָא שִׁבְעַת יוֹמִין כְּיוֹמֵי רִחוּק סוֹבְתַהּ תְּהֵי מְסָאָבָא

אשה כי תזריע. אחר שהשלים תורת הטהור והטמא בנאכלין הזכיר טמא אדם והחל מן האשה היולדת כי הלידה היא תחלה ורבים אמרו שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר על כן וילדה זכר ועל כן דעת חכמי יון שהזרע לאשה וזרע הזכר מקפיא וכל הבן מדם האשה והנה פירוש תזריע תתן זרע כי היא כמו הארץ:

וי״ו וטמאה כפ״א רפה בלשון ישמעאל. וסבת טומאתה שבעת ימים עד שובה אל המרובע וכן ימצא בימי החולי כי השנוי יראה עד סוף כל ז׳‎:

נדת. שם במשקל בזת והם שניהם מפעלי הכפל:

דותה. טעמו כמו חולי כמו מדוה מצרים כי הדם היוצא הוא חולי בבשר האשה:

אשה כי תזריע - כי תתעבר בין זכר בין נקבה. אם זכר תלד, יהא דינו כך. ואם נקבה תלד, כך וכך דינה כולל ואח"כ מפרש.

[וטמאה] שבעת ימים - אפילו לא ראתה דם.

כימי נדת דותה - כימי ריחוק חלייה המפורש לפנינו, ע"י ראיית דם טמא ראיית דם לידה.

נדה - לשון נדוד ומרוחק מבעלה.

דותה - לשון חולי. כמו: לבי דוי.

אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום הראוי ללידה פרט ליוצא דופן רבי שמעון אומר יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבין עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן בכור.

וילדה אפילו בן שמונה בן שבעה בן ששה בן חמשה.

זכר לרבות אם ילדה את המת.

וילדה זכר נמצא בספר התולדות יש באשה שבעה נקבים שלשה בימין ושלשה בשמאל ואחד באמצע כשהזרע נכנס באותן שבימין תלד זכר ואם נכנס בשל שמאל תלד נקבה ואם נכנס בשל אמצע תלד טמטום או אנדרוגינוס כשהיא שוכבת סמוך אחר הבעילה על צלע ימין הזרע נכנס באותן נקבים של ימין וילדה זכר וממהרת הטומאה לצאת ולפי׳‎ אינה טמאה אלא שבעת ימים וטהורה שלשה ושלשים יום וכשהיא שוכבת סמוך אחר הבעילה על צלע שמאל הזרע נכנס בנקבים של שמאל ויולדת נקבה, ואין הטומאה ממהרת לצאת לפי׳‎ טמאה שבועיים, וזה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כדי להוליד זכרים.

וטמאה היא טמאה ואין הולד טמא.

שבעת ימים תספר שבעת ימים לולד אחרון. שאלו תלמידיו את ר״‎ש בן יוחאי מפני מה אמרה תורה לזכר שבעה ולנקבה י״‎ד יום אמר להם זכר שהכל שמחים בו מתחרטת האם משבועתה לז׳‎ ימים, נקבה שהכל עצבים בה מתחרטת בה לי״‎ד יום.

נדת לשון ריחוק כמו ומתבל ינידוהו, פי׳‎ נדודה ומרוחקת מבעלה.

כימי נדת דותה תניא אמר רבי מאיר מפני מה אמרה תורה תהא נדה לשבעה אלא מתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה לשבעה כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טהרתה כיום כניסתה לחופה.

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לא): אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה - יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה - יוֹלֶדֶת זָכָר. וְהַמְפָרְשִׁים כָּתְבוּ שֶׁזֶּה עִנְיָן טִבְעִי. וְקָשֶׁה לִי, מַה צֹּרֶךְ בְּהוֹדָעַת עִנְיָן זֶה בְּפָרָשָׁה זוֹ הַמְדַבֶּרֶת מִטֻּמְאַת יוֹלֶדֶת שִׁבְעָה לְזָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לִנְקֵבָה. וְעוֹד מַה עִנְיָן מִצְוַת הַמִּילָה לְכָאן, אַף עַל פִּי שֶׁנּוּכַל לוֹמַר שֶׁרָצָה לָתֵת טַעַם לָמָּה נִתְּנָה הַמִּילָה בַּשְּׁמִינִי, וְהוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ עֲצֵבִים (שם לא;), שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ טֻמְאַת שִׁבְעָה. מִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לְיַשֵּׁב כָּל הַקֻּשְׁיוֹת בְּדֶרֶךְ אֶחָד אוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ בְּדֶרֶךְ טֶבַע מִן חֵטְא הַקָּדוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ״, כִּי הַחֵטְא הַקָּדוּם שֶׁל חַוָּה הוּא מָקוֹר נִפְתָּח לְדָמִים טְמֵאִים אֵלּוּ לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּעֵרוּבִין פֶּרֶק הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין (ק:): אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: ״הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ״, אֵלּוּ שְׁנֵי טִפֵּי דָמִים, דַּם נִדָּה וְדַם בְּתוּלִים כוּ׳. וְכֵן מַשְׁמַע בַּיְּרוּשַׁלְמִי פֶּרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (הל׳ ו) שֶׁחֵטְא שֶׁל חַוָּה הוּא מָקוֹר לְדַם נִדָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ״, כִּי כָל הַנָּשִׁים צְרִיכִין טָהֳרָה עַל חֵטְא רִאשׁוֹן אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נִתְפַּשְּׁטָה הַטֻּמְאָה וְהַזֻּהֲמָא בָּעוֹלָם, וְגָרַם לְכָל הַנּוֹלָדִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, כִּי אִלּוּ לֹא חָטָא הָאָדָם הָיָה כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים לְמַעְלָה מִן מַעֲרֶכֶת שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, וּבְחֶטְאוֹ הוּסַר מִמֶּנּוּ הָרוּחָנִיּוּת וְנָפַל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת הַמַּעֲרֶכֶת, אֲשֶׁר מִצִּדָּם נִמְשְׁכָה הַטֻּמְאָה לָאָדָם, כִּי כָל דָּבָר גַּשְׁמִי נוֹפֵל תַּחַת מִסְפַּר שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, וְשִׁבְעָה יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְכָל שְׁמִינִי רוּחָנִי כִּי הוּא לְמַעְלָה מִשִּׁבְעָה, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת שְׁמִינִי (ט א).

וְזֶה טַעַם טֻמְאַת שִׁבְעָה לַיּוֹלֶדֶת כִּי כָל זֶה נִמְשָׁךְ לָהּ מִן הַחֵטְא הַקָּדוּם, וּמִמֶּנָּה נִתְפַּשְּׁטָה הַטֻּמְאָה בַּזָּכָר הַנּוֹלָד, לְפִי שֶׁאִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר, וְאִם כֵּן זֶרַע הָאִשָּׁה עִקָּר בַּזָּכָר הַנּוֹלָד, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין בּוֹ לְזֶרַע הָאָב כִּי טָפֵל הוּא לְזֶרַע הָאִשָּׁה. וּלְפִי זֶה הוּשְׁפַּע גַּם עַל הַזָּכָר הַנּוֹלָד מֵאִמּוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַיְינוּ הָעָרְלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים צב): הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר. עַל כֵּן דַּוְקָא בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל הַנּוֹלָד, כִּי כְּטָהֳרַת אִמּוֹ כָּךְ טָהֳרַת הַנּוֹלָד מִמֶּנָּה, שֶׁעַל כָּל פָּנִים אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלֹא טֻמְאַת שִׁבְעָה כְּמוֹ אִמּוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְטָהֳרָתָם בַּשְּׁמִינִי שֶׁהוּא רוּחָנִי. אֲבָל הַנְּקֵבָה שֶׁזֶּרַע הָאִישׁ עִקָּר בָּהּ, שֶׁהֲרֵי אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, כְּשֵׁם שֶׁאֵין לַזָּכָר שׁוּם טֻמְאַת שִׁבְעָה כִּי דַּוְקָא עַל חַוָּה הִטִּיל הַנָּחָשׁ זֻהֲמָא וְלֹא עַל אָדָם, כָּךְ אֵין לַנְּקֵבָה הַנּוֹלֶדֶת שׁוּם טֻמְאָה. וְזֶה טוֹב לְהָשִׁיב לַמִּינִים הָאוֹמְרִים אִם הַזָּכָר יְתֻקַּן בַּהֲסָרַת הָעָרְלָה, נְקֵבָה בַּמֶּה תִּטְהָר.

וְטַעַם לְטֻמְאַת שְׁבוּעַיִם לָאִשָּׁה עַצְמָהּ בְּלֵידַת נְקֵבָה, דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה לָאִשָּׁה טֻמְאַת פִּי שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁתֵּי נְקֵבוֹת, כִּי כָל נְקֵבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ נִמְשָׁךְ לָהּ טֻמְאַת שִׁבְעָה מִן חֵטְא הַקָּדוּם עַל כָּל הַנְּקֵבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַל כֵּן מִן הָרָאוּי שֶׁתִּטְמָא אַרְבָּעָה עָשָׂר יָמִים, שִׁבְעָה שֶׁל עַצְמָהּ וְעוֹד שִׁבְעָה שֶׁל בִּתָּהּ, כִּי הוֹסִיפָה בָּעוֹלָם טֻמְאָה עַל טֻמְאָתָהּ. וּמִזֶּה הַטַּעַם יְצִירַת הַזָּכָר לְאַרְבָּעִ‏ים יוֹם וְשֶׁל נְקֵבָה לִשְׁמוֹנִים יוֹם, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַזֶּרַע חַם בְּיוֹתֵר, אָז הוּא מְמַהֵר לְהִתְבַּשֵּׁל בְּיוֹתֵר וְלִהְיוֹת עֻבָּר בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה. וְיָדוּעַ שֶׁזֶּרַע הָאִשָּׁה חַם יוֹתֵר מִן זֶרַע הָאִישׁ, כִּי אִשָּׁה מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁבּוֹ, וְכָל אֹדֶם נוֹטֶה עַל הַחֹם בְּיוֹתֵר, וְאָבִיו מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁבּוֹ, וְכָל לֹבֶן נוֹטֶה עַל הַקְּרִירוּת בְּיוֹתֵר, וְדָם וָשֶׁלֶג יוֹכִיחַ, וְאֵשׁ וּמַיִם. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר (בראשית ג טז): ״וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ״, וְרז״ל אָמְרוּ (כתובות פו.): יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִשָּׂא, הָאִשָּׁה רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּאִשָּׁה יוֹתֵר חֹם טִבְעִי הַנּוֹטֶה עַל הַתְּשׁוּקָה. לְפִיכָךְ הַזָּכָר הַנּוֹלָד מִזֶּרַע הָאִשָּׁה שֶׁהוּא חַם בְּיוֹתֵר, נִגְמְרָה יְצִירָתוֹ מְהֵרָה תּוֹךְ אַרְבָּעִ‏ים יוֹם, אֲבָל הַנְּקֵבָה נוֹלֶדֶת מִזֶּרַע הָאִישׁ שֶׁהוּא קַר וְאֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל מְהֵרָה, עַל כֵּן לֹא נִגְמְרָה יְצִירַת הַנְּקֵבָה כִּי אִם לִשְׁמוֹנִים יוֹם, וְזֶהוּ טַעַם טֻמְאַת אַרְבָּעִ‏ים לְזָכָר וּשְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה. אָמְנָם לְדַעַת רז״ל שֶׁבֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה יְצִירַת כֻּלָּם לְאַרְבָּעִ‏ים יוֹם, וְהַטַּעַם הוּא לְאַרְבָּעִ‏ים וּשְׁמוֹנִים לְפִי שֶׁכָּל נְקֵבָה קָרָה וְלַחָה, עַל כֵּן צְרִיכָה אִמָּהּ זְמַן רַב לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָהּ מִן רֹב הַלֵּחוֹת הַמֻּטְבָּעוֹת בָּהּ מִן הַנְּקֵבָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּזָכָר.

דַּבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״ פַּעַם שְׁנִיָּה, וְאוּלַי כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁמִּצְוָה זוֹ עִקַּר אַזְהָרָתָהּ הִיא עַל הַנָּשִׁים, לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר״ לַנָּשִׁים שֶׁיִּזָּהֲרוּ בַּדָּבָר. עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרָא (תורת כהנים כאן) ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ בְּעִנְיָן זֶה וְאֵין הַגּוֹיִם בְּעִנְיָן זֶה, עַד כָּאן, לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר״ לְשׁוֹן אֲמִירוּת וְרוֹמְמוּת, כִּי עִנְיָן זֶה שֶׁהִתְנָה לִהְיוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעַכּוּ״ם הוּא לְצַד הַמַּעֲלָה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר ה׳ הֶאֱמִיר עַמּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בָּעַכּוּ״ם, כִּי נַפְשָׁם וְגוּפָם טָמֵא.

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״אִשָּׁה כִּי תֵלֵד זָכָר״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נֶחְלְקוּ (תורת כהנים הכא), חֲכָמִים אוֹמְרִים לְמַעֵט יוֹצֵא דֹּפֶן, כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַלֵּידָה בִּמְקוֹם הַזְּרִיעָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְרַבּוֹת יְלָדַתּוּ מָחוּי. וְעוֹד יֵשׁ לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין בְּהָעִיר עוֹד, לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב אֶת לְשׁוֹנוֹ שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר לְשׁוֹן עָתִיד תַּזְרִיעַ וְגָמַר אוֹמֶר וְיָלְדָה וְלֹא אָמַר וְתֵלֵד, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר גַּם כֵּן בְּסָמוּךְ וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד. וַהֲגַם שֶׁהַרְבֵּה כְּתוּבִים מְדַבְּרִים בְּסֵדֶר זֶה עָבָר בִּמְקוֹם עָתִיד, אַף עַל פִּי כֵן דָּבָר יַגִּידוּ בְּשַׁנּוֹת לָשׁוֹן. עוֹד לָמָּה אָמַר וְיָלְדָה שֶׁמַּשְׁמַע וַדַּאי וְלֹא אָמַר ״אִם תֵּלֵד זָכָר״, שֶׁהֲרֵי אֵין וַדָּאִית לְזָכָר יוֹתֵר מֵהַנְּקֵבָה. וְלָזֶה יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאָמְרוֹ ״כִּי תַזְרִיעַ״ הֲרֵי כִּי מְשַׁמֶּשֶׁת אִם, וְנִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה עִם ״וְיָלְדָה״, וְזֶה דֹּחַק.

וְרַזַ״ל אָמְרוּ בְּהַמַּפֶּלֶת (נדה לא.) וּבְהָרוֹאֶה (ברכות ס.): אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה - יוֹלֶדֶת זָכָר, וְלָזֶה אָמַר ״וְיָלְדָה״ וַדַּאי. וַהֲגַם שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי צָדוֹק דְּרָשָׁה זוֹ מִפָּסוּק (בראשית מו:טו) ״וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ״ - תָּלָה הַכָּתוּב זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת, וּנְקֵבוֹת בִּזְכָרִים, נִרְאֶה כִּי מִשָּׁם אֵין יָדוּעַ טַעַם הַתְּלִיָּה, וְכָאן גִּלָּה הַכָּתוּב טַעַם הַתְּלִיָּה ״כִּי תַזְרִיעַ״ תְּחִלָּה. וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר תְּחִלָּה, שֶׁאִם לֹא כֵן עַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ שֶׁתַּזְרִיעַ בֵּין לְלֵידַת זָכָר בֵּין לְלֵידַת נְקֵבָה, וְלֹא הִסְפִּיק פָּסוּק זֶה וְהֻצְרַךְ לְפָסוּק ״וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ״, לְלַמֵּד עַל אִישׁ תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת נְקֵבָה. וְיֵשׁ עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין.

וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קלט:ה) ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ״א): אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים וְקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, דִּכְתִיב: ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת״ וְגוֹ׳, הֲרֵי כִּי שְׁתֵּי יְצִירוֹת בָּאָדָם - יְצִירַת הָרוּחַ וִיצִירַת הַגּוּף. וְהִנֵּה בְּעֵת הַהַזְרָעָה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר קדושים פ.) כִּי כְּפִי הַכַּוָּנָה אֲשֶׁר יְכַוֵּן הַמַּזְרִיעַ יַמְשִׁיךְ לְזֶרַע הַנֶּפֶשׁ, אִם יַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּמְזֹהָמוֹת יַמְשִׁיךְ לַטִּפָּה נֶפֶשׁ טְמֵאָה, וְאִם יַחְשֹׁב בְּטַהֲרָה יַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה. וְצֵא וּלְמַד (ברכות י.; ירושלמי סנהדרין י:ב) מִבָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַמֻּפְלָא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר נָשָׂא בַּת נָבִיא, וּלְצַד שֶׁחָשְׁבָה הָאִשָּׁה בְּעַבְדֵי מְרוֹדַךְ בַּלְאֲדָן הִמְשִׁיכָה נֶפֶשׁ רָעָה לִשְׁנֵי בָּנֶיהָ (סנהדרין קד.). אִם כֵּן עִקַּר הַלֵּדָה שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת הַנֶּפֶשׁ לָעֻבָּר הִיא בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה, וְקוֹדֶם לָהּ מִלְּפָנֶיהָ, כִּי אַחַר הוֹצָאַת הַזֶּרַע כְּבָר קָדַם כֹּחַ הַחוֹשֵׁב שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְהַוֶּה הַזֶּרַע, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי עִקַּר הַלֵּדָה הִיא בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר תַּזְרִיעַ כְּבָר יָלְדָה וְהָיָה מַה שֶׁהָיָה, אִם נֶפֶשׁ טְהוֹרָה אִם לֹא, וְאֵין תִּקְוָה לְהַפֵּךְ מַה שֶׁכְּבָר הוּא. וּמֵעַתָּה מַה שֶׁיִּתְעַצֵּם הָאָדָם בִּבְחִינַת הַלֵּדָה הוּא בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה, כִּי אָז הִיא עִקַּר הַלֵּדָה לִבְחִינַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא הָעִקָּרִית בָּאָדָם, וַהֲוָיוֹת הַדָּבָר וְהַמְצָאָתוֹ הֲגַם שֶׁהוּא נֶעְלָם תִּקָּרֵא לֵדָה. וּמִתּוֹכִיּוּת דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה תַּשְׂכִּיל אָמְרוֹ (בראשית יב:ה) ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״ שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת שֶׁעָשׂוּ בְּזִוּוּגָם, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׂרָה יוֹלֶדֶת, כָּל זִיקָה וְזִיקָה הָיוּ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת, וַהֲגַם שֶׁלֹּא נִבְנָה הַגּוּף לָהֶם, לֹא מִפְּנֵי זֶה יֻכְחַד הָאֱמֶת. וְאָמְרוֹ זָכָר, רָמַז כִּי גַּם יֵשׁ כֹּחַ בַּמּוֹצִיאִים בִּשְׁעַת הַהַזְרָעָה לְהוֹלִיד זָכָר כְּפִי הַכַּוָּנָה אֲשֶׁר יְכַוֵּן לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ מֵעָלְמָא דִּדְכוּרָא.

עוֹד יִרְמֹז הַכָּתוּב לְצַד שֶׁעִקַּר הַבָּנִים הִיא הָאִשָּׁה, וְחָשׁ הַכָּתוּב לָהּ לְצַד שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת לֹא תִתְרַצֶּה בַּהוֹלָדָה לְצַד הַצַּעַר שֶׁסּוֹבֶלֶת, גַּם לָהּ שֶׁמִּתְגַּנֵּת בַּלֵּידָה, אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא תַחְפֹּץ לְהִנָּשֵׂא, וְאִם תִּנָּשֵׂא יִהְיֶה כַּוָּנָתָהּ לְמַלֹּאות תַּאֲוָתָהּ הַבַּהֲמִית כִּי שֶׁלָּהּ גָּדוֹל (גיטין מט:), לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְהִבְטִיחָהּ כִּי הֲגַם שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה, אִם תַּעֲשֶׂה כַּסֵּדֶר הָאָמוּר יִהְיֶה לָהּ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה כְּזָכָר, וְהוּא אָמְרוֹ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אִשָּׁה שֶׁתַּעֲשֶׂה פְּעֻלָּה זוֹ שֶׁתַּזְרִיעַ, כָּאן שָׁלַל מְנִיעַת הַזִּוּוּג, וְיָלְדָה, פֵּרוּשׁ, תִּהְיֶה כַּוָּנָתָהּ בְּהַזְרָעָתָהּ לְתַכְלִית הַלֵּידָה וְלֹא לְתַאֲוָה בַּהֲמִית. וְאִם לֹא אָמַר אֶלָּא ״אִשָּׁה כִּי תֵלֵד״ הָיְתָה הַכַּוָּנָה כָּל שֶׁתֵּלֵד הוּא אוֹמֵר, וְלֹא כֵן הוּא, אֶלָּא מִי שֶׁמְּכַוֶּנֶת בְּזִוּוּגָהּ אֶל הַלֵּידָה זֹאת הָאִשָּׁה הִיא בְּמַדְרֵגַת זָכָר, וְהוּא אָמְרוֹ זָכָר. וְאָמַר וְיָלְדָה וְלֹא תֵלֵד, לוֹמַר שֶׁלֹּא תַשִּׂיג הַגֶּדֶר הַהוּא אֶלָּא אַחַר שֶׁיֵּצֵא הַדָּבָר לַפֹּעַל. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ לֵאמֹר וְסָמַךְ לָהּ תֵּבַת אִשָּׁה, פֵּרוּשׁ ״לֵאמֹר״ לְשׁוֹן מַעֲלָה וְרוֹמְמוּת לְמִי - ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה״, וּמַה מַעֲלָתָהּ - זָכָר, בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּחִינוֹת אֲשֶׁר יִגְדַּל בָּהֶם הַזָּכָר עַל הָאִשָּׁה. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן אָמְרוֹ (משלי י:א) ״וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ״, כִּי לָהּ נוֹגֵעַ הַחִסָּרוֹן מִטַּעַם הַנִּזְכָּר.

עוֹד יִרְמֹז הַכָּתוּב עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָצִינוּ שֶׁנִּקְרֵאת אִשָּׁה בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, דִּכְתִיב (ישעיהו נד:ה) ״כִּי בוֹעֲלַיִךְ עוֹשַׂיִךְ״, וּכְתִיב (ישעיהו נד:ו) ״וְאֵשֶׁת נְעוּרִים״, וּכְתִיב (הושע ב:כא) ״וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי״ וְגוֹ׳, (ישעיהו נ:א) ״אֵיזֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת״ וְגוֹ׳, וְעָלֶיהָ אוֹמֵר הַכָּתוּב ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ״ - פֵּרוּשׁ הַזְרָעַת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (הושע י:יב) ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה״. וְיָלְדָה זָכָר - פֵּרוּשׁ תִּהְיֶה הוֹלָדָתָהּ זָכָר, פֵּרוּשׁ, דַּע כִּי בְּחִינַת הַזָּכָר הִיא בְּחִינָה עֶלְיוֹנָה מִבְּחִינַת הַנְּקֵבָה, וְהַתּוֹרָה מְיַחֶסֶת בְּחִינוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת בִּבְחִינַת הַזָּכָר. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי אִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תַּזְרִיעַ וַדַּאי שֶׁתּוֹלִיד הַדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צח., שמות רבה טו) עֹצֶם הַפְלָגַת הַפְּלָאוֹת אֲשֶׁר יַפְלִיא ה׳ בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל אִם יִשְׂרָאֵל יִזְכּוּ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַכְּשֵׁרִים. וִיכַוֵּן לְהַבְדִּיל בֵּין הַגְּאֻלָּה הַמְּחֻכָּה לַגְּאֻלָּה שֶׁעָבְרָה שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֵרוֹם וְעֶרְיָה, גַּם אָמַר הַכָּתוּב (דברים ד:לד) ״גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי״, וְאוֹתָהּ גְּאֻלָּה תַּכְלִיתָהּ לֹא עָמַד, כִּי נֶחְרַב הַבַּיִת וְגָלוּ וְהָיָה מַה שֶּהָיָה, וְאֵין טוֹבָה זוֹ בִּבְחִינַת זָכָר. אֲבָל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לְצַד שֶׁעַל כָּל פָּנִים תִּהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת זְכוּת יִשְׂרָאֵל, לוּ יִהְיֶה שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְאוּיִים אַף עַל פִּי כֵן בְּאֶמְצָעוּת אֹרֶךְ הַגָּלוּת וְעֵסֶק הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים לא:כא) ״לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ״, עַל כָּל פָּנִים תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה בִּבְחִינַת זָכָר, וְעָמְדָה לָנֶצַח. וְאָמְרוֹ וְטָמְאָה וְגוֹ׳, כָּאן רָמַז תִּקּוּן אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה׳ לְהַשִּׂיג בְּחִינַת הַזָּכָר, כִּי שֶׁבַע שָׁנִים יְכוֹנֵן חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כְּאָמְרָם (סנהדרין צז.) זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא וְכוּ׳ לְיַסְּרָם וּלְזַקְּקָם, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְטָמְאָה״ - יִחֵס הַיִּסּוּר לִבְחִינַת הַטֻּמְאָה כִּי הוּא הַטָּמֵא הוּא הַמְיַסֵּר, וְאָמַר שִׁבְעַת יָמִים - פֵּרוּשׁ שֶׁבַע שָׁנִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (כתובות נז:) ״תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר״ וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״יָמִים״ - שָׁנָה. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ שֶׁאַחַר עֲבוֹר שֶׁבַע שָׁנִים בְּהַתְחָלַת יוֹם הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, כִּי אָז יַעֲבִיר ה׳ בְּחִינַת הָעָרְלָה מֵהָעוֹלָם, דִּכְתִיב: ״וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״, וְזֶה יִהְיֶה בְּשָׁנָה שְׁמִינִית, וְיָדוּעַ הוּא בְּחִינַת הָעָרְלָה שֶׁהִיא הַקְּלִפָּה.