וְהִיא הָפְכָה וְגוֹ׳ וּמִחְיַת וְגוֹ׳. פְּשַׁט הַכָּתוּב מַשְׁמַע שֶׁצָּרִיךְ שְׁנֵיהֶם לְטֻמְאָה: מִחְיָה וְשֵׂעָר לָבָן, וְרַזַ״ל אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: יָכוֹל עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִיא״, הִיא טְמֵאָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה דָּבָר אַחֵר. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא תִהְיֶה טְמֵאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיָה, עַד כָּאן. הִנֵּה מַה שֶׁדִּיְּקוּ לְטַמֵּא בְּמִחְיָה לְבַד מֵאָמְרוֹ ״נוֹשֶׁנֶת הִיא״ קָשֶׁה, תֵּנַח מִחְיָה אֵינָהּ צְרִיכָה דָּבָר אַחֵר לְסַעֲדָהּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן שֵׂעָר לָבָן בַּשְׂאֵת, מִנַּיִן שֶׁיַּסְפִּיק לְבַד. וְאוּלַי דְּאָמְרוֹ ״הִיא״ חוֹזֵר לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵי דְּבָרִים: עַל הֶפְכִּיּוּת שֵׂעָר לְלָבָן וְעַל מִחְיָה, לֹא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן שֶׁחוֹזֵר אֶל הַמִּחְיָה לְבַד. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁדִּיּוּק ״הִיא״ חוֹזֵר לְהֶפְכִּיּוּת שֵׂעָר לָבָן שֶׁבּוֹ יַסְפִּיק בְּלֹא מִחְיַת. וּמִחְיַת לְבַד נִשְׁמַעַת מֵאָמְרוֹ בַּפָּסוּק שֶׁבְּסוֹף הָעִנְיָן שֶׁאָמַר ״הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא״, מַשְׁמַע בְּלֹא תְּנַאי אַחֵר, כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר חַי יַגִּיד צָרַעַת. וְחוּץ מִדִּבְרֵיהֶם נִרְאֶה לִי כִּי טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״אוֹ מִחְיַת בָּשָׂר״, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁנֵיהֶם, אִם תְּכַסֶּה הַצָּרַעַת אֶת כָּל עוֹר וְגוֹ׳ טָהוֹר, מַה שֶׁלֹּא נִשְׁמַע אִם הָיָה אוֹמֵר ״אוֹ״, כִּי מִנַּיִן לָנוּ לְטַהֵר כְּשֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי סִימָנֵי טֻמְאָה, וְלֹא חָשׁ לְמִטְעֵי לְהַצְרִיךְ לְטֻמְאָה שְׁנֵיהֶם מִטַּעַם הַנִּזְכָּר.