וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃

הפסוק פותח דין חדש: אדם שהיה בעורו שחין ונרפא, ובמקומו צמח נגע. רש״י מבאר ש״שחין״ הוא לשון חימום - הבשר התחמם ולקה מחמת מכה, אך לא מחמת אש. רש״י מסביר ש״ונרפא״ פירושו שהשחין העלה ארוכה והבריא, ובמקומו הופיע נגע אחר. הרשב״ם מוסיף בשם רבותינו שהשחין בא על ידי חום של מלקות שהכוהו או סיבה פנימית, בשונה משחין של מכות אש שיתבאר בהמשך הפרשה. הבחנה זו חשובה, שכן דיני נגע השחין שונים מדיני נגע המכווה.