וַיִּקְרָא י״ג · י״ח

וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח דין חדש: אדם שהיה בעורו שחין ונרפא, ובמקומו צמח נגע. רש״י מבאר ש״שחין״ הוא לשון חימום - הבשר התחמם ולקה מחמת מכה, אך לא מחמת אש. רש״י מסביר ש״ונרפא״ פירושו שהשחין העלה ארוכה והבריא, ובמקומו הופיע נגע אחר. הרשב״ם מוסיף בשם רבותינו שהשחין בא על ידי חום של מלקות שהכוהו או סיבה פנימית, בשונה משחין של מכות אש שיתבאר בהמשך הפרשה. הבחנה זו חשובה, שכן דיני נגע השחין שונים מדיני נגע המכווה.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שחין. לְשׁוֹן חִמּוּם, שֶׁנִּתְחַמֵּם הַבָּשָֹר בְּלִקּוּי הַבָּא לוֹ מֵחֲמַת מַכָּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָאוּר (חולין ח'):

ונרפא. הַשְּׁחִין הֶעֱלָה אֲרוּכָה וּבִמְקוֹמוֹ הֶעֱלָה נֶגַע אַחֵר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבִסְרָא אֲרֵי יְהֵי בֵהּ בְּמַשְּׁכֵּהּ שִׁחֲנָא וְיִתַּסֵי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

שחין - פירשו רבותינו: שבא על ידי חמימות מלקות שהכוהו, אבל שחין של מכות אש, הוא שבא ע"י חמימות אש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל