וַיִּקְרָא י״ג · מ׳

וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃

במילים פשוטות

הפסוק עוסק באיש שנשר שיער ראשו והוא קרח - וקובע שהוא טהור. רש״י מבהיר שהכוונה שהוא טהור מטומאת הנתקים: הקרחת אינה נידונת בסימני ראש וזקן שהם מקום שיער, אלא בסימני נגע עור בשר רגיל - שיער לבן, מחיה ופשיון. כלומר, אף שהמקום עתה חסר שיער, הוא נבחן ככל עור בשר. אבן עזרא מבאר ש״ימרט״ הוא מלשון מריטת שיער, ו״קרח״ מלשון ״לא תשימו קרחה״, ו״ראשו״ פירושו כל ראשו. הפסוק מגדיר את מעמד הקרחת לעניין דיני הנגעים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

קרח הוא טהור הוא. טָהוֹר מִטֻּמְאַת נְתָקִין, שֶׁאֵינוֹ נִדּוֹן בְּסִימָנֵי רֹאשׁ וְזָקָן שֶׁהֵם מְקוֹם שֵׂעָר, אֶלָּא בְסִימָנֵי נֶגַע עוֹר בָּשָׂר - (בְּשֵֹעָר לָבָן) וּמִחְיָה וּפִשְׂיוֹן (נגעים פ"י):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּגְבַר אֲרֵי יַתַּר שְׂעַר רֵישֵׁהּ קְרַח הוּא דְכֵי הוּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ימרט. כמו ולחיי למורטים בעבור השער שהוא סביב הלחיים:

קרח. מגזרת לא תשימו קרחה וטעם ראשו. כלו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואיש כי ימרט ראשו לא הזכיר קרח באשה לפי שאין ראשה נקרח.

מקור: ספריא · נחלת הכלל