וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃

אם בקרחת או בגבחת מופיע נגע לבן אדמדם, זו צרעת פורחת בהן. רש״י מבאר ש״נגע לבן אדמדם״ פירושו נגע פתוך, מעורב בלובן ואודם, ומדייק מן המילה ״נגע״ שגם שאר המראות הלבנים כלולים בדין. הפסוק מלמד שאף שהקרחת והגבחת עצמן טהורות, אם מופיע בהן נגע צרעת פורחת - הן נעשות מקום שיכול להיטמא. הצרעת נבחנת בהן, כפי שיפרט הפסוק הבא, כמראה צרעת עור בשר. כך הכתוב משלים את דין הראש הקרח: המקום פנוי משיער אך אינו חסין מפני נגע.