זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת־זֶ֖רַע לְטׇמְאָה־בָֽהּ׃

הפסוק פותח את סיכום הפרשה: ״זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה״. רש״י מבאר ש״זאת תורת הזב״ מוסב על בעל ראייה אחת, ו״אשר תצא ממנו שכבת זרע״ פירושו שהרי הוא כבעל קרי, טמא טומאת ערב - טומאה קלה של יום אחד. אבן עזרא מוסיף ש״לטמאה בה״ פירושו שמצווה היא שיישב טמא. הפסוק מתחיל את מניית סוגי הטמאים שנידונו בפרשה - הזב ובעל הקרי - ומסכם את דיניהם. הסיכום מבדיל בין דרגות הטומאה השונות של כל אחד מהם.