וַיִּקְרָא ט״ו · ל״ג

וְהַדָּוָה֙ בְּנִדָּתָ֔הּ וְהַזָּב֙ אֶת־זוֹב֔וֹ לַזָּכָ֖ר וְלַנְּקֵבָ֑ה וּלְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִשְׁכַּ֖ב עִם־טְמֵאָֽה׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק חותם את הפרשה: ״והדוה בנידתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה״. רש״י מבאר ש״והזב את זובו״ מוסב על בעל שתי ראיות ובעל שלוש ראיות, שתורתם מפורשת למעלה. אבן עזרא מוסיף ש״לזכר״ פירושו זאת תורת הזב, ו״עם טמאה״ פירושו זבה או נדה. הפסוק מסכם את כל סוגי הטמאים שבפרשה: הנדה, הזב, טומאות הזכר והנקבה, והאיש השוכב עם אישה טמאה. בכך נחתמת פרשת הזבים והטומאות היוצאות מן הגוף, המקבצת את כל הדינים תחת כותרת אחת.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והזב את זובו. בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, וּבַעַל שָׁלוֹשׁ רְאִיּוֹת, שֶׁתּוֹרָתָן מְפֹרֶשֶׁת לְמַעְלָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלִדְסוֹבְתָה בְּרִחוּקָהּ וְלִדְדָאִיב יָת דוֹבֵהּ לִדְכַר וּלְנֻקְבָא וְלִגְבַר דִי יִשְׁכּוּב עִם מְסָאָבָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם לזכר. פירושו זאת תורת הזב:

וטעם עם טמאה. זבה או נדה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

עם טמאה זבה או נדה או שומרת יום כנגד יום.שלימא סדרא דפרשת מצורע

מקור: ספריא · נחלת הכלל