וַיִּקְרָא ט״ז · י׳

וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יׇֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

השעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יועמד חי לפני ה׳ לכפר עליו, לשלח אותו לעזאזל המדברה. רש״י מבאר ש״יעמד חי״ פירושו שיועמד חי על ידי אחרים, ומסביר שהכתוב בא ללמד: לפי שנאמר ״לשלח אותו לעזאזל״ ואיני יודע אם שילוחו למיתה או לחיים, נאמר ״יעמד חי״ - שעמידתו בחיים היא עד שעת שילוחו. אבן עזרא מוסיף ש״לכפר עליו״ פירושו שהכפרה תהיה עליו. הפסוק קובע את גורל השעיר השני: הוא נשאר חי, אינו נשחט, ובסופו של דבר משתלח אל המדבר נושא עמו את עוונות ישראל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

יעמד חי. כְּמוֹ יֻעֲמַד חַי - עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְתַרְגּוּמוֹ יִתָּקַם כַּד חַי; מַה תַּ"ל? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְשַׁלֵּחַ אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל וְאֵינִי יוֹדֵעַ שִׁלּוּחוֹ אִם לְמִיתָה אִם לְחַיִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר יָעֳמַד חַי, עֲמִידָתוֹ חַי עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּחַ, מִכָּאן שֶׁשִּׁלּוּחוֹ לְמִיתָה (ספרא):

לכפר עליו. שֶׁיִּתְוַדֶּה עָלָיו, כְּדִכְתִיב "וְהִתְוַדָּה עָלָיו" וְגוֹ':

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּצְפִירָא דִי סְלִיק עֲלוֹהִי עַדְבָא לַעֲזָאזֵל יִתָּקַם כַּד חַי קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי לְשַׁלַח יָתֵהּ לַעֲזָאזֵל לְמַדְבְּרָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יעמד חי. מהבנין הכבד הנוסף שלא נזכר שם פועלו והיה היו״ד ראוי להיותו מאוסף בשור״ק רק נרחב בעבור אות הגרון וכן יחרם כל רכושו:

לכפר עליו. כי הכפור יהי עליו ופירושו לשלח אותו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לשלח אותו לעזאזל המדברה - לפי פשוטו: לשלח אותו חי אל ההרים אשר במדבר, כמו שמצינו בצפורי מצורע: ושלח את הצפור החיה על פני השדה - לטהרו מטמאתו, אף כאן לטהר את ישראל מעונותם משלחו אל המדבר והוא מקום מרעה הבהמות, כדכתיב: וינהג את הצאן אחר המדבר. ובתלמוד: מדבריות ביתיות. במס' ביצה.

לעזאזל - למ"ד יתירה בלמ"ד בית ארבאל שהוא מלשון וארב לו. וכן מ"ם של ריקם וחנם יתירה לתיקון פעולה כמו נו"ן של שגעון ועצבון ועשרון. [ולפנינו קורא המקום שמשתלח שם השעיר ארץ] גזרה - ארץ חרבה שאין בה שום תבואה, שהיא גזורה ונכרתת מכל טוב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יעמד חי לפני ה' עמידתו חי לפני ה׳‎ ומיתתו בצוק. עד מתי הוא זקוק לו להיות חי רבי יהודה אומר עד שיכפר, שנאמר וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח, והקריב את השעיר החי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

יָעֳמַד חַי. צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא מ.; תורת כהנים) דָּרְשׁוּ הַרְבֵּה דְּרוּשִׁים. וּלְדַרְכֵּנוּ יִתְפָּרֵשׁ עַל נָכוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ ״יָעֳמַד חַי״ שֶׁלֹּא יִתְוַדֶּה עָלָיו תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁיַּעֲלֶה עָלָיו הַגּוֹרָל אֶלָּא יַנִּיחֵהוּ חַי, פֵּרוּשׁ, לְצַד כִּי בְּחִינַת הָרַע נִקְרֵאת מֵת, וְעַל שְׁמָהּ יִקָּרֵא הַגּוּף בְּלֹא נְשָׁמָה מֵת, לֶהֱיוֹת שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בּוֹ בְּחִינַת הַטֻּמְאָה הַנִּקְרֵאת מֵת, וְהַשָּׂעִיר שֶׁל עֲזָאזֵל כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה הַכֹּהֵן עָלָיו וְנוֹתֵן עָלָיו כָּל הָעֲוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים וְכוּ׳ הִנֵּה הוּא מֵת כָּלוּל מִכָּל מִינֵי מִיתוֹת, וְצִוָּה הָאָדוֹן שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ מֵת אֶלָּא יָעֳמַד חַי. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאוֹמֵר עוֹד אַחַר כָּךְ וְסָמַךְ אַהֲרֹן וְגוֹ׳ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה וְגוֹ׳ וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו, כִּי מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה קְרָאוֹ חַי וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״הַשָּׂעִיר״ וְלֹא הִזְכִּיר ״הַחַי״, לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁהִתְוַדָּה עָלָיו אֵינוֹ חַי, שֶׁכְּבָר כֹּחוֹת שֶׁל מִיתָה יָרְדוּ עָלָיו. וְתִמְצָא שֶׁצִּוָּה ה׳ שֶׁהַמְּשַׁלְּחוֹ טָמֵא וִיכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם כְּדִין טְמֵא מֵת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל