עַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם׃

התורה מסכמת ואומרת ״על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם״, וכן הגר הגר בתוככם. רש״י מדייק מלשון ״כל נפש מכם״ שבאה להזהיר את הגדולים על הקטנים, כלומר שמוטלת אחריות על המבוגרים למנוע מן הקטנים לאכול דם. חזקוני מציין ש״על כן אמרתי״ מפנה למה שנאמר כבר בפרשת ויקרא בעניין איסור הדם. כך חוזרת התורה ומחזקת את האיסור, ומדגישה שהוא חל באופן שווה על האזרח ועל הגר. חזרה זו על האיסור מלמדת על חשיבותו ועל הצורך לשמרו בכל הדורות ובכל שכבות העם.