עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ {ס}

התורה חוזרת ומדגישה את איסור אשת האב: ״ערוות אשת אביך לא תגלה, ערוות אביך היא״. רש״י מבאר שהכתוב בא לרבות את האיסור אף לאחר מיתת האב, כלומר שאשת האב נשארת אסורה גם כשהאב כבר אינו בחיים. תרגום אונקלוס מתרגם כפשוטו של האיסור. הפסוק חוזר על עניין אשת האב שכבר נרמז קודם, כדי ללמד את החידוש שהאיסור אינו פוקע במות הבעל. כך מלמדת התורה שהקשר המשפחתי והכבוד לאב מחייבים הרחקה מתמדת, ושאין רואים באשת האב מותרת אף בהיעדרו. בכך מודגשת קביעותה של קדושת המשפחה לאורך זמן.