לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט. לָשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר גַּם בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה: ״לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה״, וְנִרְאֶה שֶׁבֵּאוּר שְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, וְזֶה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עָוֶל שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת וּבְמִשְׁפָּט, רְצוֹנִי לוֹמַר הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט הוּא וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת, וּמִכָּל מָקוֹם הָעִנְיָן עָוֶל. וְהָא כֵּיצַד, זֶהוּ שֶׁבֵּאֵר הָעִנְיָן וְאָמַר: ״לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁלֹּא תֹאמַר, עָנִי הוּא וְהֶעָשִׁיר חַיָּב לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת. וְעִנְיָן זֶה בֶּאֱמֶת הוּא רָאוּי וּמְחֻיָּב, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי הֶעָשִׁיר חַיָּב לְפַרְנְסוֹ וַהֲרֵי הָעִנְיָן בְּמִשְׁפָּט הוּא, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הוּא עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, כִּי בְּמִלַּת בַּמִּשְׁפָּט מִעֵט הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, רְצוֹנִי לוֹמַר בְּמָקוֹם אַחֵר אֵין זֶה עָוֶל, כִּי וַדַּאי חַיָּב זֶה לְפַרְנְסוֹ וְיֵשׁ לְהוֹצִיא מִיַּד הֶעָשִׁיר כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל הֶעָנִי, אֲבָל בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הוּא עָוֶל, כִּי אֵין לְשַׁנּוֹת בַּעֲבוּר זֶה שׁוּרַת הַמִּשְׁפָּט, אֶלָּא הַמִּשְׁפָּט יַעֲשֶׂה דַרְכּוֹ וּבִזְמַן אַחֵר יְחַיֵּב אֶת הֶעָשִׁיר לְפַרְנְסוֹ. וְכֵן בְּסָמוּךְ בְּעִנְיַן הַמִּדָּה וּמִשְׁקָל, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה בְּמִשְׁפָּט וּמִכָּל מָקוֹם הָעִנְיָן עָוֶל. הָא כֵּיצַד, כִּי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמַּקְטִין מִדָּתוֹ וְנוֹתֵן אוֹתָהּ בְּזוֹל יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קוֹפְצִים, כִּי יַחְשְׁבוּ שֶׁהוּא מוֹכֵר בְּזוֹל וְאֵינָן יוֹדְעִין שֶׁהִקְטִין מִדָּתוֹ, וְכְפִי הָאֱמֶת הוּא עוֹשֶׂה בְּמִשְׁפָּט כֵּן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ גּוֹזֵל הַבְּרִיּוֹת כְּלוּם, וּמִכָּל מָקוֹם הוּא עָוֶל אַחַר שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן דֶּרֶךְ רַמָּאוּת וּמְסַבֵּב שֶׁאֲחֵרִים אֵין לָהֶם קוֹנִים, וְכָל דּוּגְמָתוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד מִשְׁפָּט וְצַד עָוֶל הַכֹּל בִּכְלָל.
וּמִדְּקָאָמַר כָּאן ״לֹא תַעֲשׂוּ״, נִרְאֶה לִי שֶׁאֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהַטָּיַת מִשְׁפָּט, שֶׁהֲרֵי הוּא לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַתִּיר לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁאוֹסֵר לַאֲחֵרִים, כִּי כָּל דַּיָּנָא דְּמַפְּקִין מִנֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִינָא לָאו דַּיָּנָא הוּא (ב״ב נח:), אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ הוּא אֲפִלּוּ שׂוֹרֵף גְּדִישׁוֹ כוּ׳ (עיין ספרי דברים א יז), מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז גַּם עַל הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מְנֻקֶּה מִכָּל מוּם וָעָוֶל, וְאַחַר כָּךְ יִקְשֹׁט אֲחֵרִים, כְּמַעֲשֶׂה שֶׁל הַהוּא שֶׁקָּצַץ אִילָנוֹ הַנּוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים בַּלַּיְלָה תְּחִלָּה (ירושלמי ב״ב פ״ב הל׳ יא). לְכָךְ נֶאֱמַר אֶל הַדַּיָּנִים, לֹא תַעֲשׂוּ אַתֶּם הַדָּבָר שֶׁאַתֶּם פּוֹסְקִים בַּמִּשְׁפָּט, כִּי הוּא עָוֶל. וְאוּלַי שֶׁלָּזֶה כִּוֵּן רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהַדַּיָּן הַמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין קָרוּי עַוָּל שָׂנוּי כוּ׳, לְשׁוֹן קִלְקוּל מוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַטֶּה דִין, כִּי אִם בִּמְקַלְקֵל הַדִּין הַיָּשָׁר, כִּי בִּזְמַן שֶׁהוּא אֵינוֹ מְקַיֵּם מַה שֶּׁפּוֹסֵק לַאֲחֵרִים הֲרֵי הוּא מְקַלְקֵל הַדִּין, שֶׁרַבִּים קוֹרְאִים תִּגָּר עַל הַדִּין וְאֵינָן רוֹצִין לְקַיְּמוֹ מִצַּד שֶׁתּוֹלִין עַצְמָם בַּדַּיָּן. וְעַל כֵּן מֵבִיא רַשִׁ״י לִרְאָיָה מִן פָּסוּק ״כִּי תוֹעֲבַת ה׳ וְגוֹ׳ כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל״ הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת מִשְׁקָלוֹת (דברים כה טז), וְשָׁם נֶאֱמַר: ״לֹא יִהְיֶה בְכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה״ (שם כה יג), וְהוּא שֶׁשּׁוֹקֵל לַאֲחֵרִים בִּקְטַנָּה וּלְעַצְמוֹ בִּגְדוֹלָה, וְזֶה דוּגְמַת הַדַּיָּן הַמַּתִּיר לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁאוֹסֵר לַאֲחֵרִים. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא פָּסוּק ״וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״ (שם ז כו), כִּי הַדַּיָּן דְּמַפְּקִין מִנֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין הוּא הַמֵּבִיא תּוֹעֵבָה אֶל בֵּיתוֹ, מַה שֶּׁהוּא פּוֹסֵק לַאֲחֵרִים תּוֹעֵבָה, הוּא מֵבִיא אֶל בֵּיתוֹ. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וּבָרוּר וְעִנְיָן יָקָר.
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וְכִי דַּוְקָא לַעֲמִיתוֹ יִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק וְלֹא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ עֲמִיתוֹ? וְאוּלַי מֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיָא זוֹ לָמְדוּ מִכָּאן: הֱוֵי דָן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת (שבועות ל), אֲבָל הָרָשָׁע אֵין לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת וְאוֹקֵי גַּבְרָא אַחֶזְקָתֵיהּ. וְאִם בְּמִשְׁפָּט מַמָּשׁ הוּא מְדַבֵּר, נִרְאֶה לִי שֶׁנּוֹתֵן עֵצָה לַדַּיָּן הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה (סנהדרין ו:), לֹא יַעֲשֶׂה כֵן כִּי אִם לַעֲמִיתוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוָה, וְלֹא לְמִי שֶׁאֵינוֹ כָּרוּךְ אֶצְלוֹ, כִּי שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא בֵּינֵיהֶם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד וְאָמַר, ״עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי״ (תהלים קיט קכא), הֵם עוֹשֵׂי הַקְּנוּנְיָא שֶׁקָּרָא ״עוֹשְׁקָי״. וְכֵן ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״, הַיְינוּ דַּוְקָא בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמֶּךָ, אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלוֹקֶת (ירושלמי פאה פ״א ה״א), וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע זֶה לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן הֲרֵי הוּא עוֹבֵר בְּ״לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ״, שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ כוּ׳, כִּי כֵן הַדָּבָר הַזֶּה, לְכָךְ נִסְמְכוּ פְּסוּקִים הַלָּלוּ.
