וַיִּקְרָא י״ט · ט״ז

לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

אין ללכת רכיל בעם ואין לעמוד על דם הרֵע. רש״י מבאר ש״רכיל״ נאמר על שם שמספרי לשון הרע ומשלחי המדנים הולכים בבתי רעיהם לרגל אחריהם כדי לספר בשוק מה שראו ושמעו, ולכן נקראים הולכי רכיל. אבן עזרא מבאר ש״רכיל״ קרוב ל״רוכל״, שכשם שהרוכל קונה מזה ומוכר לזה כן הרכיל מגלה לזה מה ששמע מזה. את ״לא תעמד על דם רעך״ הוא מבאר שלא יתחבר עם אנשי דמים, ומדגיש שרבים נרצחו בעטיו של הלשנה. חתימת הפסוק ״אני ה׳״ מלמדת שה׳ רואה את מעשיך. הפסוק מזהיר מפני נזקי הרכילות ומחייב אחריות לחיי הזולת.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא תלך רכיל. אֲנִי אוֹמֵר עַל שֵׁם שֶׁכָּל מְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע הוֹלְכִים בְּבָתֵּי רֵעֵיהֶם לְרַגֵּל מַה יִּרְאוּ רָע, אוֹ מַה יִּשְׁמְעוּ רָע, לְסַפֵּר בַּשּׁוּק, נִקְרָאִים הוֹלְכֵי רָכִיל - הוֹלְכֵי רְגִילָה, אשפיי"מנט בְּלַעַז. וּרְאָיָה לִדְבָרַי, שֶׁלֹּא מָצִינוּ רְכִילוּת שֶׁאֵין כָּתוּב בִּלְשׁוֹן הֲלִיכָה, לֹא תֵלֵךְ רָכִיל, הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל (ירמיהו ו'), וּשְׁאָר לָשׁוֹן הָרַע אֵין כָּתוּב בּוֹ הֲלִיכָה, מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ (תהילים ק"א), לָשׁוֹן רְמִיָּה (שם ק"כ), לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת (שם י"ב); לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַלָּשׁוֹן הוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל, שֶׁהַכַּ"ף נֶחֱלֶפֶת בְּגִימֶ"ל, שֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמּוֹצָאֵיהֶם מִמָּקוֹם אֶחָד מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בָזוֹ, בֵּי"ת בְּפֵ"א וְגִימֶ"ל בְּכַ"ף וְקוֹ"ף, וְנוּ"ן בְּלָמֶ"ד, וְזַיִ"ן בְּצָדִ"י, וְכֵן וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ (שמואל ב י"ט) - רִגֵּל בְּמִרְמָה לֵאמֹר עָלַי רָעָה, וְכֵן לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ (תהילים ט"ו), וְכֵן רוֹכֵל - הַסּוֹחֵר וּמְרַגֵּל אַחַר כָּל סְחוֹרָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר בְּשָׂמִים לְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶם הַנָּשִׁים, עַל שֵׁם שֶׁמְּחַזֵּר תָּמִיד בָּעֲיָרוֹת, נִקְרָא רוֹכֵל לְשׁוֹן רוֹגֵל; לָא תֵיכוּל קוּרְצִין כְּמוֹ וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא (דניאל ג׳:ח׳), אָכַל בֵּיהּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא (ברכות נ"ח:); נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁהָיָה מִשְׁפָּטָם לֶאֱכֹל בְּבֵית הַמְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם שׁוּם הַלְעָטָה, וְהוּא גְמַר חִזּוּק שֶׁדְּבָרָיו מְקֻיָּמִים וְיַעֲמִידֵם עַל הָאֱמֶת, וְאוֹתָהּ הַלְעָטָה נִקְרֵאת אֲכִילַת קוּרְצִין, לְשׁוֹן קוֹרֵץ בְּעֵינָיו (משלי ו'), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הוֹלְכֵי רָכִיל לִקְרֹץ בְּעֵינֵיהֶם וְלִרְמֹז דִּבְרֵי רְכִילוּתָן, שֶׁלֹּא יָבִינוּ שְׁאָר הַשּׁוֹמְעִים:

לא תעמד על דם רעך. לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ, כְּגוֹן טוֹבֵעַ בַּנָּהָר וְחַיָּה אוֹ לִיסְטִים בָּאִים עָלָיו (סנהדרין ע"ג):

אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר, וְנֶאֱמָן לִפָּרַע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תֵיכוּל קוּרְצִין בְּעַמָךְ לָא תְקוּם עַל דְמָא דְחַבְרָךְ אֲנָא יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

רכיל. כמו רכולתך מכל אבקת רוכל והטעם המלשין כי הרוכל מעתיק יקנה מזה וימכור לזה והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה:

לא תעמד על דם רעך. שלא יתחבר עם אנשי דמים וידוע כי כמה נרצחו ונהרגו בעבור המלשינות ודואג האדומי לעד:

וטעם אני ה׳‎. רואה מה שאתה עושה בסתר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לא תלך רכיל - המחזר בעיירות מהלך לומר לשון הרע מזה אל זה. ותרגום: לא תיכול קורצין. לא תכריז רכילות. וכן בדניאל: אכלו קורציהון דיהודאי. הכריזו. וכן: ירעם משמים מתורגם: אכלי מן שמיא. לשון השמעת קול.

לא תעמוד על דם רעך - לא תעמוד מנגד, אלא ניתן להצילו בנפשו של רודף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תלך רכיל שלא תאמר אם אתה מן הדיינים, אני מזכה וחברי מן המחייבים, אבל מה אעשה שחברי רבו עלי. ד״‎א לא תלך רכיל, לא תעמד אלו נאמר ולא תעמוד בוי״‎ו הייתי אומר שתי מצות הן עכשיו שכתוב לא בלא וי״‎ו על כורחין שניהם מצוה אחת. וכן הפירוש לא תלך רכיל כדי ש לא תעמד על דם רעך. שכשתאמר לרעך פלוני הוציא דבה עליך, אותו הנאמר עליו עומד עליו והורגו. ויחזקאל בא ופי׳‎ אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם. ד״‎א לא תלך רכיל אבל אם שמעת עצה על חברך להרגו לא תעמוד על דמו אלא הודע לו העצה.

לא תלך רכיל זה המחזר לשון הרע מזה לזה ותרגומו לא תיכול קורצין. לא תכריז לשון הרע הנעשה בקריצות עינים. וכן בדניאל ואכלו קורציהון דיהודאי. פי׳‎ הכריזו. ירעם מן שמים, ת״‎י אכלי מן שמיא, לשון השמעת קול.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל וְגוֹ׳. קָדְמוּ רַזַ״ל בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְדִקְדְּקוּ כֶּפֶל הַדְּבָרִים, תֵלֵךְ, רָכִיל, כִּי אַחַת הֵנָּה, וְאָמְרוּ דֶּרֶךְ סוֹד יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם בָּאִדְרָא (זוהר נשא קכח.). וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב נִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא יִגְרֹם הוּא הָרְכִילוּת הַנַּעֲשֶׂה מֵהַזּוּלַת עַל יָדוֹ, הָא כֵּיצַד? שֶׁלֹּא יְגַלֶּה דְּבָרִים אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁאֵין בָּהֶם רְכִילוּת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁהַשּׁוֹמְעִים יוֹלִיכוּ הַדְּבָרִים, וְנִמְצָא הוּא הוֹלִיךְ רְכִילוּת זוֹ שֶׁרִכְלוּ הָאֶמְצָעִים. וּלְדֶרֶךְ זֶה יְדֻיַּק אָמְרוֹ בְּעַמֶּךָ, פֵּרוּשׁ, בְּאֶמְצָעוּת עַמְּךָ אַתָּה מוֹלִיךְ רָכִיל, שֶׁאוֹמְרִים הַדְּבָרִים בִּפְנֵיהֶם וּמִתְגַּלְגְּלִים מִזֶּה לָזֶה וְנִשְׁמָעִים הַדְּבָרִים. וְאָמַר אֲנִי ה׳ פֵּרוּשׁ, אֲנִי בּוֹחֵן הַדְּבָרִים מִמִּי יָצְאוּ תְּחִלָּה וּפוֹרֵעַ.

עוֹד יִרְצֶה, שֶׁלֹּא יַחֲזִיק בִּידֵי מְדַבְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁבָּזֶה הוּא סוֹבֵב שֶׁיּוֹלִיכוּ הָרָכִיל, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא הוֹלִיךְ רְכִילוּת לָזֶה לִהְיוֹתוֹ סִבָּה.

לֹא תַעֲמֹד וְגוֹ׳. לְצַד שֶׁצִּוָּה עַל הָרְכִילוּת, הִתְנָה בּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ, שֶׁאִם רָאָה כַּת אַחַת שֶׁרוֹצִין לִרְצוֹחַ חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ לְבַעַל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּצִּיל נַפְשׁוֹ, וְלֹא יֹאמַר הֲרֵי זֶה רְכִילוּת. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם לֹא גָּלָה אֹזֶן חֲבֵירוֹ וַהֲרָגוּהוּ, בִּטֵּל אַזְהָרַת ״לֹא תַעֲמֹד״ וְגוֹ׳. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם (ירמיה מ:יד) שֶׁגִּלּוּ לוֹ, וּכְשֶׁלֹּא חָשׁ הָיָה מַה שֶׁהָיָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל