וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהֹוָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם׃

האיש מביא את אשמו לה׳ אל פתח אוהל מועד, איל לאשם. הפסוק ממשיך את דין השפחה החרופה שבפסוק הקודם וקובע את הכפרה הנדרשת. חזקוני מבאר בגזירה שווה שהאיל הנזכר כאן הוא איל בכסף שקלים, כדרך שנאמר במקום אחר ״איל אשם״ שהוא בכסף שקלים. תרגום אונקלוס מוסר את הדברים כפשוטם: יביא את אשמו לפני ה׳ לפתח משכן הזמן, איל לאשם. הקרבן מסוג אשם בא לכפר על החטא, והבאתו אל פתח אוהל מועד מבטאת את הפנייה אל ה׳ לבקשת מחילה. כך משלימה התורה את ההליך של תיקון וכפרה עבור העבירה שנעשתה.