הכהן מכפר על האיש באיל האשם לפני ה׳ על חטאתו, ונסלח לו. רש״י מדייק מן הכפילות ״מחטאתו אשר חטא״ שהיא באה לרבות את המזיד כשוגג, כלומר שהכפרה מועילה גם למי שחטא במזיד ולא רק בשוגג. אבן עזרא מציין בקצרה שהוא יבאר עוד את עניין הסליחה במקום אחר. הפסוק חותם את פרשת השפחה החרופה בכך שהכהן מבצע את הכפרה בקרבן, והתוצאה היא סליחה מלאה לחוטא. כך מודגש שהתשובה והקרבן מביאים מחילה, ושהכפרה פתוחה גם למי שחטא ביודעין, ובלבד שיביא את קרבנו ויתכפר עליו כראוי לפני ה׳.