וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק פתיחה שבו ה׳ פונה אל משה למסור את המצוות שבהמשך הפרק. אבן עזרא מבאר שנוסח ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״ נאמר כאן מפני שהמצוות הבאות הן חובה על כל ישראל, ועתה מתחיל הכתוב להזכיר את עונש הזנות על כל הדר בארץ ישראל, אזרח או גר, ומתחיל מן החמור שבכולם, הנותן מזרעו למולך. חזקוני מוסיף שהתחיל בלשון זו לפי שמכאן ואילך יש חיוב מיתה. הפתיחה מסמנת מעבר לפרשה חדשה העוסקת בעונשים, ומדגישה שהמצוות שיבואו נמסרו מפי ה׳ אל משה כדי להגיע אל כל העם.