וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃

המצווה לשמור את חוקי ה׳ ולעשותם, וה׳ הוא מקדשכם. חזקוני מבאר שהכתוב חזר על ״ושמרתם את חוקותי״: למעלה הזהיר בחוקות העריות ובחוקות כלאיים, וכאן הוא מזהיר בחוקות עבודת כוכבים. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כפשוטו, שתשמרו את חוקַי ותעשו אותם, ״אני ה׳ מקדשכם״. הפסוק מדגיש שהקדושה שנקרא אליה העם בפסוק הקודם מתממשת דרך שמירת החוקים ועשייתם בפועל. חתימת ״אני ה׳ מקדשכם״ מלמדת שה׳ הוא המקדש את ישראל בזכות קיום מצוותיו. כך מקשרת התורה בין הציווי הכללי להתקדש לבין המעשה הממשי של שמירת החוקים שנמנו בפרשה.